המטרה:
1 .להבין מה הן מחשבות שליליות
2. איך מתמודדים עם מחשבות שליליות
* מהי מחשבה שלילית?
כאשר אדם רואה את עצמו רק מצד השלילה.
יום ההולדת של איה
איה, החמור, עמד על שפת הנחל והסתכל בדמותו במים.
"צער בעלי חיים", אמר; "כן", צער בעלי חיים". הוא הלך כמה צעדים לאורך הנחל, חזר, והסתכל שוב במיים. "זה מה שחשבתי. אין חדש תחת השמש. אין דואג".
פתאום נשמע קול שיחים נשברים, ומביניהם הופיע פו.
"בוקר טוב, איה", אמר פו.
"בוקר טוב פו", אמר איה בקול עצוב. "אם באמת בוקר טוב הוא".
-"למה, מה קרה?"
-"לא כולנו יודעים. ששון ושמחה. עוגה, עוגה, עוגה, במעגל נחוגה".
"אתה נראה עצוב כך כך, איה"
"עצוב? למה אהיה עצוב? הרי יש לי היום יום הולדת."
"יום הולדת?" אמר פו בהשתוממות.
"כן, הסתכל מסביבך. הנה כל המתנות שקיבלתי. וגם עוגת יום ההולדת."
"מתנות", אמר פו ."אבל אינני רואה אותן."
"גם אני אינני רואה אותן", אמר איה.
"באמת יש לך יום הולדת?"
-"כן, באמת".
-אם כן, ברכות לבביות ליום ההולדת שלך."
"די לי שאני מסכן, לא מתנות ולא עוגה ולא נרות. ואיש לא שם לב אלי בכלל".
כאן לא יכול עוד פו להתאפק. הוא רץ הביתה מהר להביא לאיה מתנה.
* שיחה:
כיצד איה מרגיש?
-בודד, עזוב, עצוב- ללא ידידים וללא מתנות.
האם זה נכון?
-לא- כלל לא. איש לא ידע שיש לו יום הולדת, ולכן לא הביאו לו מתנות. ברגע שפו שמע על כך, הוא רץ להביא לו מתנה; ומי שמכיר את הסיפור יודע שגם חזרזיר עשה אותו דבר. איה פשוט הכניס את עצמו למרה שחורה, ללא סיבה אמיתית.
* לספר את המשך הסיפור בקיצור:
המתנה של פו הייתה- צנצנת דבש. אבל בדרכו חזרה לאיה, תקף אותו רעבון, והוא אכל את כל הדבש. ואז נזכר שזאת היתה המתנה שלו לאיה, והתבייש בעצמו מאוד. עוד קודם לכן, הוא פגש את חזרזיר וסיפר לו על יום ההולדת. חזרזיר החליט גם הוא להביא לאיה מתנה, חזר לביתו, והביא בלון אדום וגדול. אבל הוא רצה להיות הראשון שיביא את המתנה. הוא רץ מהר, נכשל במשהו ונפל, והבלון התפוצץ. שניהם- פו וחזרזיר-באו מבויישים אל איה. אבל איה לקח את סמרטוט הבלון, והכניסו לצנצנת, ואז הוציאו, וכך שוב ושוב, ולא היה קץ לשמחתו.
* האם יש לפעמים שאדם מרגיש כמו איה (לפני בואו של פו)?
* חלוקה לקבוצות של חמישה.
כל קבוצה תבחר מקרה של מחשבה שלילית, ותציג אותו –כאירוע, או כסיפור אישי, או כשיר קצר.
* מליאה: כל קבוצה תציג את המקרה שלה, והשאר ינסו לעזור בהתמודדות.
לסיום: "שיר שמח"
להקדים:
בשנת 1954 עלה אוטובוס בכביש המפותל של מעלה עקרבים בנגב. לפתע נפתחה עליו אש חזקה מטווח קצר, בידי קבוצת מחבלים בדואים. 12 אנשים-גברים, נשים וילדים- נהרגו בהתקפה הזאת, ובארץ השתרר אבל כללי. מספר התושבים בארץ היה קטן, והזיכרון של קרבות הדמים של מלחמת השיחרור היה חי וכואב.
משה שרת, ראש הממשלה, החליט להרים את המוראל. הוא ניגש לשני מחברים- יעקב אורלנד ומרדכי זעירא, וביקש מהם לחבר שיר שייתן הרגשה טובה ומרוממת. השניים נענו, וחיברו את "שיר שמח". השיר התפשט בכל הארץ, והפך לאחד השירים האהובים.
* לחלק את מילות השיר לכל חניך.
להשמיע את השיר מתוך "שירונט" במחשב.
* (אינני מביא את השיר בגלל זכויות יוצרים.)