שלום – באיזה מחיר?

המטרה:

שלום הוא הדבר החשוב והנכון ביותר; אך הוא כרוך בפשרות.

מלחמות ישראל – והמסקנה המתבקשת

1. המלחמות של ישראל

• לרשום על הלוח: "המלחמות של ישראל"
• מי יכול להזכיר את שמות המלחמות שבהן נלחמה ישראל?
• לכתוב על הלוח. להוסיף את השמות שלא זכרו:
  • מלחמת השיחרור.
  • מבצע סיני.
  • מלחמת ששת הימים.
  • מלחמת ההתשה.
  • מלחמת יום כיפור.
  • מלחמת לבנון הראשונה.
  • המערכה ברצועת הביטחון.
  • מלחמת לבנון השנייה.
  • מלחמת חרבות ברזל.
  • ובין לבין, היו "מבצעים" כמו "צוק איתן", ועוד.

איך את/ה מרגיש/ה עם הרשימה הזאת?

• דיון.
• מצד אחד, זאת רשימה מרשימה מאוד. היא מראה איך עם קטן עמד על נפשו מול מדינות גדולות, וגבר עליהן שוב ושוב.

מצד שני, זה אומר שישראל היא "מדינת מלחמה": כל כמה שנים תהיה לנו מלחמה, ותמיד תהיה סכנה של התקפת פתע הרסנית, כמו במלחמת יום כיפור או מלחמת ה-7 באוקטובר. ומה יקרה אם נפסיד במלחמה אחת?

יצחק רבין הבין היטב את הבעייה הזאת, והחליט לפרוץ דרך לשלום של ויתורים הדדיים. אבל יגאל עמיר, שמאחוריו עמדה קבוצה של רבנים ואנשי ימין, קטע את הדרך הזאת על ידי כמה יריות אקדח.

2. הצבת הדילמה: מסירת השטחים והקמת מדינה פלסטינית – או המשך המצב הקיים

עמדת הממשלה, ועמדת רוב הציבור, היא שאסור לנו לוותר, כי ויתור יוביל שוב להתקפת פתע, כמו ב-7.10. הערבים – כל הערבים – שונאים אותנו ורוצים באובדננו. הדרך היחידה להתקיים היא להיות דרוכים תמיד, עם נשק ביד, ולא לבטוח באף אחד. כלומר: לנהל מדיניות

כוחנית בלתי מתפשרת.

מה דעתכם על כך?

• דיון.
• מי שחושב כך מונע על ידי פחד ורגשי נקם, ואינו רוצה, או איננו מסוגל, לראות גם את נקודות האור. למשל: מצרים.
• מצרים, שבראשה עמד במשך שנים עבד אל נאסר, הייתה במשך שנים המובילה בשנאה לישראל. במלחמת ששת הימים הביסה ישראל את מצרים (ואת סוריה וירדן), וכבשה את חצי האי סיני. במצרים עלה מנהיג חדש: סאדאת. הוא שאף לפשרה שתחזיר לארצו את סיני, תמורת הכרה בישראל, ויחסי שלום. אבל מנהיגי ישראל באותו זמן: משה דיין וגולדה מאיר- סירבו לכל פשרה, מתוך אמונה ביכולתה של ישראל להביס את מצרים, או כל מדינה ערבית אחרת. סאדאת, ומנהיגי סוריה וירדן, בראותם שאין עם מי לדבר,תקפו בשלוש חזיתות, וגרמו לצה"ל אבידות כבדות. המלחמה – מלחמת יום כיפור – הסתיימה בניצחון אדיר של ישראל; אבל דיין וגולדה נאלצו לפנות את מקומם; ומנחם בגין, בתיווכם של האמריקנים, קיבל את הצעת הפשרה, נסוג מסיני, ושתי המדינות הכירו זו בזו ומקיימות יחסים הדדיים. מאז, כבר יותר מחמישים שנה, אין מלחמה בין שתי המדינות. זהו, ללא ספק, אחד ההישגים הגדולים של ישראל בכל שנות קיומה.

הישג גדול אחר היה הכרה הדדית של ישראל וירדן, ושמירה על יחסים טובים ביניהן, כולל מניעת חדירה של מחבלים לישראל, בידי ירדן.

הישג חשוב נוסף, של נתניהו, היה השלום עם מדינות המפרץ, ושיפור רב ביחסים עם מדינות נוספות, כמו מרוקו.

ולבסוף: מתקיים שיתוף פעולה חשוב, שנמשך כבר כעשרים שנה, עם הרשות הפלסטינית, שבראשה עומד אבו מאזן.

התהליך הזה לא התקדם במסלול ישר; היו עיכובים ונסיגות. אבל כשמשקיפים לאחור, ברור שיש עם מי לדבר.

אבל בינינו ובין השלום ניצבת בעייה גדולה: הבעייה הפלסטינית.

• למשל: סעודיה מעוניינת ביחסי שלום עם ישראל. אבל התנאי שלה הוא-התקדמות בדרך לפתרון הבעייה הפלסטינית, דבר שפירושו בסוף הדרך הוא – הקמת מדינה פלסטינית בשטחי הגדה ורצועת עזה.

זה נראה פשוט, אלא שממשלת ישראל, בהנהגת נתניהו, לא מוכנה לשמוע על כך. בעיניה, כל הפלסטינים הם אויבים מסוכנים, ואין הבדל בין חמאס לפלסטינים.

• האם אבו מאזן רוצה בשלום?
• לפי התייחסותו עד היום, הוא מעוניין בשיתוף פעולה עם ישראל. בתחום הבטחוני, למשל, יש שיתוף פעולה בין הרשות הפלסטינית לבין צה"ל, ברמה טובה.

יש בגדה גם תומכי חמאס וג'יהאד, אבל הם מיעוט. מי שעלול להפוך אותם לרוב הם המתנחלים, בהתקפותיהם הפראיות על התושבים בגדה. שלום, פירושו יהיה בוודאי הוצאת המתנחלים הקיצוניים מהמשחק וויתור על הרעיון של גירוש הפלסטינים.

אז מה דעתכם:

האם ישראל צריכה להחזיר את הגדה ואת רצועת עזה (כמובן, עם בטחונות וערובות של ארצות הברית והאו"ם) ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית, מה שיביא בעקבותיו שלום, או להמשיך במצב הנוכחי, של מלחמות שאין להן סוף?

• דיון.
• אהוד: לא רק שהיא יכולה, היא חייבת לעשותו. במצב הנוכחי, אנו מכינים במו ידנו את המרד והמלחמה בגדה. כל פלסטיני שגורש מאדמתו או שנגנבה ממנו כבשה, הופך בהכרח לשונא שלנו.

המלחמה האחרונה הרחיקה מאוד את האמונה בשלום; אבל אם נשנה כיוון, ונלך בדרך ההבנה וההסכמה, נוכל, במשך הזמן, לשנות את האווירה. זה ייקח זמן, והרבה מאוד רצון טוב; והמלחמה האחרונה בוודאי לא תרמה לכך; אבל זה אפשרי. וזה הדבר החשוב ביותר היום.

ב.סימפוזיון, בהשתתפות נציג של הציונות הדתית או הליכוד, ונציג של הדמוקרטית: פינוי השטחים ותמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, או המשך המצב הקיים.

הסימפוזיון מיועד לכל השכבה.

צריך ליצור קשר עם חברי כנסת משני הצדדים, ולתאם תאריך.

ג.שיחה מסכמת בכיתות