המטרה: משחק תפקידים על האירוע
השיעור:
* מה יקרה כאשר חבורה של נערים פלסטינים תעשה פיקניק בטבע, לא רחוק מישיבה של מתנחלים?
* ניחושים, השערות
* לכל אחד דף עם שני הקטעים. קריאה בקול של שני הקטעים.
* חלוקה לקבוצות של חמישה. לכל קבוצה תפקיד. חברי הקבוצה ינסו להיכנס לנעלי אחד ממשתתפי המקרה. אחד מחברי הקבוצה יציג את הרגשות המשתתף בגוף ראשון, כאילו הוא היה שם.
א. טארק זביידי: איך אתה מרגיש, ומה אתה חושב, אחרי המקרה?
ב. אביו או אימו של טארק: איך אתה מרגיש, ומה אתה חושב, אחרי המקרה?
ג. אחד מנערי הישיבה שהשתתפו: למה תקפתם את הנערים הערבים?
ד. אחד מנערי הישיבה שהשתתפו: איך אתה מרגיש אחרי מה שקרה?
ה. אילו נערים ערבים היו תוקפים אותך ואת חבריך בצורה כזאת, איך היית מרגיש?
* אם יש יותר מחמש קבוצות, אפשר לתת לשתי קבוצות את אותה שאלה.
* מליאה. כל קבוצה מציגה את המשתתף שלה.
אפשר להפנות שאלות למשתתף, או להביע דעה.
* הערה: ההתנחלות חומש פונתה ע"י הממשלה, ונאסר על יהודים לגור או להיות בה.
"בצלם"- מרכז המידע הישראלי לזכויות אדם בשטחים- 7.10.21
עדותו של הנער טארק זביידי
טארק זביידי, בן 15, תושב סילת א-דהר, תיאר בעדות את תקיפתו בידי המתנחלים:
ביום שלישי, 17.8.21, בערך בתשע בבוקר נפגשתי עם חמישה חברים מול בית הספר התיכון בכפר והחלטנו לקנות בשר ולחם ולצאת לפיקניק באזור אל-מיאדין שלמרגלות ההר שבאמצע בין בתי הכפר שלנו לאתר ההתנחלות חומש שפונתה. קנינו את האוכל ויצאנו לשם ברגל. דיברנו ושמחנו, כולנו חברים מאז שהיינו קטנים.
בערך חצי שעה אחר-כך, כשישבנו מתחת לעצים, שמענו קולות בעברית ואז ראינו מכונית פרטית עם מתנחלים מתקרבת אלינו. כשהמכונית הגיעה למרחק של 40-30 מטרים מאיתנו וראינו שאלה באמת מתנחלים, נבהלנו מאוד והתחלנו לברוח לכפר דרך השדות. כל החברים שלי הצליחו להימלט ולהגיע לבתים של הכפר, במרחק של בערך 300 מטרים.
אני נפלתי ונפגעתי ברגל לפני שבועיים אז היה לי קשה לרוץ. המתנחלים נסעו לכיוון שלי ופגעו בי עם המכונית שלהם, ונפלתי על הקרקע. המכונית נעצרה וארבעה מתנחלים יצאו ממנה. חלק מהם החזיקו מקלות. הם תקפו אותי והיכו אותי בכתפיים, ברגליים ובגב.
אחרי כמה שניות, אחד המתנחלים הוציא חבלים מהמכונית וקשר לי את הידיים והרגליים. הוא הרים אותי ושם אותי על מכסה המנוע של המכונית ואז הם קשרו אותי למכונית עם שרשראות. המתנחלים נכנסו בחזרה למכונית והיא נסעה כמה דקות לכיוון ההתנחלות המפונה חומש, כשאני קשור עליה.
כשהגענו למקום שיש בו מכלי מים של ההתנחלות המתנחל שישב ליד הנהג שחרר את שרשראות המתכת ובדיוק באותו רגע הנהג לחץ על הבלמים ונפלתי חזק על הקרקע. ראיתי שם שני אוטובוסים של מתנחלים, והיו שם בערך 50 מתנחלים בגילאים שונים, גברים ונשים.
כמה מהמתנחלים שהיו שם רצו אליי והתחילו לבעוט בי. מתנחל אחד התקרב אליי וריסס לי גז פלפל בפנים. כאב לי וצרב לי וצרחתי מרוב כאב ואז אחד המתנחלים הביא פיסת בד וקשר אותה על העיניים שלי.
בינתיים, מתנחלים אחרים התחילו לקלל אותי בעברית מעורבבת בערבית. שמעתי מילים בערבית כמו "אומכ" או "אוחתכ" או "אבן שרמוטה". העיניים שלי היו מכוסות ואבל שמעתי והרגשתי שכמה מהם ירקו לי על הגוף.
פחדתי מאוד. הם בעטו בי בידיים ובשלב מסוים הם גם הרימו אותי מהקרקע ותלו אותי על עץ. כפות הרגליים שלי לא נגעו בקרקע.
נשארתי תלוי ככה בערך חמש דקות, עם עיניים מכוסות. הרגשתי שהם חותכים ומשפשפים לי את העור של כף רגל שמאל עם חפץ חד. כאב לי כל כך, לא יכולתי לסבול את זה. פתאום הרגשתי צריבה חזקה ברגל ימין כמו ממצית או משהו דומה. זה נמשך כמה שניות. צרחתי ובכיתי מרוב כאב ופחד. רק אז הם הורידו אותי מהעץ. מישהו נתן לי מכה בראש ואז איבדתי את ההכרה.
כשהתעוררתי ראיתי שאני שוכב על רצפה של ג'יפ של הצבא הישראלי. בשלב מסוים אחד החיילים איים עליי ואמר שאם יהיה יידוי אבנים באזור הם יגיעו לבית שלי ויעצרו אותי.
פתאום אחד החיילים נתן לי את הטלפון הנייד שלו ומישהו שאני לא מכיר דיבר איתי בערבית. הוא שאל אותי איך קוראים לי, איפה אני גר ומי המשפחה שלי. הוא איים עלי שעכשיו הם יודעים עליי הכול ואם מישהו יידה אבנים על המתנחלים, הוא יבוא לבית שלי ויעצור אותי.
נשארתי בג'יפ עד שדוד שלי, מרווח אבו קיאס, ואחי הגדול, הישאם, הגיעו ולקחו אותי משם. ראיתי שאנחנו ליד הכניסה להתנחלות והיה שם אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני. הכניסו אותי לאמבולנס שלקח אותי לבית החולים הממשלתי בג'נין, ודוד שלי ואחי נסעו לשם אחרי האמבולנס.
הכניסו אותי למיון ועשו לי בדיקות וצילומי רנטגן. מצאו חבורות וחבלות על הכתף שלי, על הגב ועל הרגליים, וגם פצעים וכוויות בכפות הרגליים שלי. נשארתי שם עד למחרת בצהריים, ואז שחררו אותי הביתה.
עכשיו אני שוכב בבית ועדיין כואב לי בכל הגוף. אני לא מסוגל ללכת לבד בגלל החתכים והכוויות בכפות הרגליים
יומיים לאחר האירוע גבה תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי עדויות מהנערים ומדודו של הנער שנחטף.
קטע ממאמר של גדעון לוי ב"הארץ", 19.12.21:
" זה החטא וזה עונשו"
במשך השנים ניסינו להתקרב לישיבה (בחומש) כמה פעמים. מתנחלים חמושים ורעולי פנים יצאו תמיד מבית התורה הזך והטהור הזה וגירשו אותנו באיומים, הרב שלהם התבונן מרחוק בנעשה ולא התערב. כשבאתי לשם אחרי החלטת בג"ץ, יחד עם כמה מבעלי האדמות מבורקה, הם לא העזו לצאת מהמכונית. מעולם לא ראיתי פלסטינים כה מפוחדים כמו חבורת האיכרים הזאת, שבמשך 35 שנה לא הורשו להגיע לאדמותיהם. לרגע ניצתה בהם התיקווה לצדק מאוחר ואז, כשהותר להם כביכול לשוב, הם אפילו לא העזו לצאת מהמכונית, מאימת המתנחלים.