המטרה: דרך ההתמודדות , כל אחד יבהיר לעצמו את עמדתו כלפי הנושאים שבדיון.
א. החייל
פתיחה: שמעתם על הרב אמנון יצחק?
הוא נחשב לגדול המחזירים בתשובה, ומדבר אל אלפי אנשים.
בשיעורים הקרובים נשמע אותו ואת מתנגדיו, ונדון בבעיות שעולות בוויכוחים אתו.
דו שיח מרתק עם אמנון יצחק
השיעור:
הקדמה למנחה:
הרב אמנון יצחק מיומן מאוד בתפקיד שלו,ושולט היטב בחומר. הוא יוצר קשר טוב עם קהלו, תשובותיו מהירות וחדות, ויש לו חוש הומור. אני מציע לא לזלזל בו, ולהתכונן היטב לשיעור איתו. הוא שולט ברמקול, ומנמיך את קול יריבו, כאשר הוא איננו מעוניין שישמעו אותו. כך למשל זה קורה עם איציק, שקולו נשמע רק ברקע, ודברי אמנון הם שנשמעים. הוא שומר על תדמית של ביטחון עצמי, וממשיך לחייך גם כאשר הדובר הנגדי תוקף אותו והוא לא מתבלבל ולא נעצר בתשובותיו. הכל ברור לו, והקהל כמעט תמיד איתו.
אבל:
ההסברים שלו מביאים, כביכול, דוגמאות עכשויות, פשוטות, המדברות לכל אחד. אבל תכופות מאוד, אלה דוגמאות שמרחיקות מהנושא המרכזי, ומערפלות את הדיון. בדבריו, הוא מביא סיפורים המוצגים כעובדות, אבל הם אינם נתמכים בפרטים מזהים. למשל: הסיפור שלו על חייל ישראלי וחייל מצרי הנפגשים על הגבול ומדברים על זכות היהודים על הארץ. אין שום פרטים: לחיילים אין שמות; לא מוזכר המקום, ולא הזמן, שבהם זה קרה; והסיפור נשמע הזוי.
ה"הוכחות" שלו נשענות הרבה על סיפורים שאין שום דרך לאמת אותם, כמו הסיפור על מותם של שליש ממקימי מגדל בבל, כנקמת האל ביומרתם להגיע לשמיים. בתנ"ך, בספר בראשית, לא מופיע סיפור כזה; אבל בדברי אמנון יצחק, הוא מופיע כעובדה. אני מציע לא להיגרר אחרי הסיפורים המושכים הצידה, אלא לדבוק בשאלה העומדת לדיון.
הערה: בשיעור הזה עולות הרבה שאלות, והזמן לא יספיק לכך. אני מציע, במידת האפשר, לתכנן מראש שני שיעורים באותו היום, כדי שהדיון לא ייקטע.
צפייה במפגש עם החייל
דו שיח מרתק עם אמנון יצחק – לחץ כאן לצפייה בסרטון
(בגוגל, כתוב "דו שיח מרתק עם הרב אמנון יצחק".
בדף שמופיע, לחץ על הכתובת שמתחת לתמונה הראשונה מימין:"דו שיח מרתק עם הרב אמנון יצחק".)
- חלוקת הכיתה לקבוצות של 4-5.
- כל אחד מקבל דף נייר.
- על הדפים של כל קבוצה רשומה שאלה אחת או שתיים, הנוגעות לנושא של הקבוצה. כל אחד יצפה בדיון שבין הרב לחייל, וחברי הקבוצה יכתבו את תשובותיהן לשאלות.
- מי שמעוניין, יכתוב תשובות גם על שאלות של קבוצות אחרות, כדי שיהיה יותר מעורב בדיון.
- בכל פעם שהנושא מתחלף, המנחה יעצור את הסרטון יודיע: "נושא חדש:…(שם הנושא), כדי שהקבוצה החדשה תהיה מוכנה; ואז יפעיל שוב את הסרטון.
קבוצה ראשונה: היחס לזולת
- למה נותן אמנון יצחק עדיפות בדבריו, לדעת החייל, ומדוע זה אינו נכון בעיניו?
- מהי תשובת אמנון יצחק?
קבוצה שנייה: החברה החרדית לעומת החברה החילונית
- כיצד מתאר אמנון יצחק את החברה החילונית?
- האם זה תיאור נכון?
קבוצה שלישית: עזרה הדדית בבני ברק
במה מהווה בני ברק דוגמה, לדעת אמנון יצחק?
קבוצה רביעית:
- מה אומר אמנון יצחק על מילוי מצוות?
- האם זו גישה נכונה בעיניכם?
קבוצה חמישית:
- מדוע אין בעיני אמנון יצחק שום משמעות לכיבוד טקסי הזיכרון?
- מה דעתך-שלך?
קבוצה שישית:
- למה הם (החרדים) אינם הולכים לצבא?
- האם זו תשובה נכונה, לדעתך?
- מליאה
במליאה, תמסור כל קבוצה את תשובותיה. מי שרוצה, יוכל להוסיף או להגיב על מה שנאמר.
המנחה יעלה שאלות נוספות, ויוסיף על תשובות כל קבוצה.
תוספת המנחה לדברי הקבוצות:
קבוצה ראשונה:
החייל טוען נגד אמנון שהוא מנסה להחזיר בתשובה, במקום לדבר על הדברים החשובים: עזרה לזולת, להיות אדם טוב. אמנון משיב שאצל החרדים, הנתינה לזולת היא דבר מובן מאליו, ומחנכים לכך מגיל שלוש.
- האם הוא ענה על שאלת החייל?
– לא. החייל לא שאל מה עושים אצל החרדים, אלא למה לא מדברים כאן על העיקר.
- האם נכון שאצל החרדים, העזרה לזולת היא דבר חשוב?
– כן. זה אחד הדברים היפים אצלם.
אבל מה עם נתינה לחברה שמחוץ להם? בראש וראשונה- השירות בצבא. לכך יש התנגדות אדירה, ורק תחת לחץ כבד הם מסכימים להוציא בנים לצבא; וגם אז- רק את אלה שלא מסוגלים ללמוד בישיבה.
דבר נוסף: הישיבות ממומנות ביד רחבה על ידי המדינה, והאברכים מקבלים תמיכות גדולות יותר מסטודנטים באוניברסיטה.
ועוד: העזרה ניתנת רק ל"שלנו". כאשר אדם אחר, לא יהודי, שהגיע לארץ כפליט, משרד הפנים, ובראשו דרעי, עושים הכל כדי למרר את חייו ולגרום לו לעזוב את הארץ. זה- למרות הציווי החוזר ונשנה בתנ"ך להתייחס לגר באנושיות, "כי גרים הייתם בארץ מצרים", ולמרות שרק לפני 70 שנה, במלחמת העולם ולפניה, מאות אלפי פליטים יהודים ביקשו מקלט, וכמעט שום מדינה לא הייתה מוכנה לקבלם. כל זה נשכח, כאילו לא היה.
האמת של אמנון יצחק היא חד- צדדית מאוד.
קבוצה שנייה:
יש הרבה אלימות בחברה החילונית, ושוד, וחוסר מוסריות, ואגואיזם. אבל הסיבה היא לא החילוניות. עוד לפני 30- 40 שנה היינו חברה מלוכדת, עם עזרה לחלש, עם קודים מוסריים ברורים, ועם יחס אנושי. ומהרבה בחינות, היינו יותר חילוניים מהיום. כלומר: לא החילוניות אשמה, אלא תהליכים שקורים בחברה. אלה דברים שאפשר לשנות; זה תלוי בבני אדם.
דבר שני: להציג את החברה החרדית כחברה מושלמת- זה רחוק מהאמת. דרעי, מראשי החרדים, נידון על עבירות של הונאה וגניבה, וישב שנים בכלא. ליצמן, חרדי וסגן שר הבריאות, לפי החשד איים על פסיכיאטרים כדי למנוע הסגרת אישה שבאוסטרליה עברה עשרות עבירות מין נגד קטינות:
במערכת החינוך החרדית, יש אפלייה קשה של מזרחיים .האשכנזים רואים את המזרחיים כנחותים ומפרידים את הכיתות, או מונעים מהמזרחיים ללמוד במכללות שלהם. מכיוון שזו חברה מאוד סגורה, המשתיקה ומכסה על מעשים מכוערים, אנו שומעים מעט על מעשים כאלה; אבל המעשים קורים. הנה קטע על בן שהוריו חזרו בתשובה, והתמונה של החברה החרדית כפי שהוא רואה אותה:
אחרי קריאת הקטע, כיצד אתה רואה את החברה החרדית?
- דיון.
- השלמה לדיון:
– חוסר יושר. מחפשים הצדקה לרצח חסר הצדקה, בתורה. התורה אמורה לספק הצדקה לכל דבר נבלה.
– חוגגים את רצח רבין, שהוא פגיעה קשה בלב המדינה. רבין הוא האוייב, מבחינתם.
– על הפרת המצוות , מגיבים במכות. על כך ממונה צוות מיוחד: "משמרות הצניעות". אם אינך חושב כפי שמורה הרב, אתה נענש במכות.
– לא מסוגלים לתת הסבר הגיוני למצוות ( למה אסור להדליק אור בשבת?)
- האם אתם רואים בחברה הזאת גם דברים טובים?
– היא נותנת לפרט הרב ביטחון, וזה מונע הרבה התלבטויות והרבה פחדים. אם רק תלך בדרך שמראים לך התורה והרב, אלוהים יהיה לצדך, ובסוף תגיע לגן עדן. יש שם הרבה כבוד- למבוגר, להורים; והרבה עזרה הדדית. לא נותנים לחלש ליפול. אבל אין שם פתיחות, ואין סובלנות, ואין חופש.
קבוצה שלישית: בני ברק כדוגמה
אמנון יצחק מביא את בני ברק כדוגמה של נתינה ועזרה הדדית רבה, למרות שזו עיר מאוד ענייה. עניים, ובכל זאת תומכים , בעיקר בחלשים.
אבל מדוע זו עיר ענייה?
כי יש בה מעט מאוד אנשים שעובדים ומביאים משכורת ( הם לא עובדים – הם לומדים.) אילולא התמיכה הממשלתית שמקבלים הלומדים והישיבות, היא לא הייתה יכולה לשרוד. האם זוהי דרך חיים מוסרית?
אחד מחכמי המשנה אמר: "אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות". אהבת המלאכה בוודאי אינה אופיינית לבני ברק.
קבוצה רביעית: המצוות
אמנון יצחק ממלא מצוות, כי הוא חייב. אצלכם, החילוניים, אין מצוות, הוא אומר; לכן יש הפקרות ואין נתינה.
- כמה מצוות יש?
– תרי"ג-613.
- מה אסור ליהודי חרדי לעשות?
-ללחוץ יד לאישה שאינה ממשפחתו (וודאי שלא לנשקה).
– ללכת לים בחוף רגיל.
– ללבוש בגדים קצרים.
– לאכול, ללכת לישון, לעשות צרכים- בלי לומר תפילה.
– לאכול אוכל לא כשר.
– לראות סרטים או תמונות שיש בהם עירום.
– להיכנס לכנסייה נוצרית.
- מה עושות לו המצוות כאדם?
– הן מגבילות אותו, מעמיסות עליו המון מטלות ואיסורים, ומרחיקות אותו מתרבויות אחרות ומבני אדם שונים. והן מדכאות את הרצון החופשי של האדם.
- האם יש במצוות גם דברים חיוביים?
כן: הן מחנכות לכיבוד אב ואם, ואנשים מבוגרים בכלל; לנימוס, להתאפקות; והן קובעות לאדם מה אסור ומה מותר. התפיסה שיש מסגרות, ולא הכל פרוץ.
- האם לדעתכם, כדאי היה שגם לחילונים יהיו מצוות- דברים שצריך, ודברים שלא צריך לעשות?
- למשל – מה?
- האם החוסר במצוות- ההרגשה שהכל מותר – גורמת אצלנו להפקרות? לבריונות?
- לתנועות הנוער בזמנו היו מצוות .למשל: "השומר הוא חבר טוב, ועוזר לחבריו"; "השומר אינו שותה, אינו מעשן, ושומר על הטוהר המיני". האם זה היה טוב בעיניכם?
- האם יש בחברה החרדית בחירה?
– במידה מועטה מאד. המצוות והלימוד מכוונות את חבריה למסלול צר ותובעני. מי שמעיז לחפש לו דרך אחרת מוקע מהחברה ומוכה בידי "משמרות הצניעות". תכופות, אפילו הוריו מתנכרים לו. אי גווני ביניים: זה או שחור, או לבן. אפילו הבחירה בבת-בן-זוג אינה בידי האדם עצמו, אלא בידי הוריו. נקודות המגע עם החברה החיצונית הן מעטות מאוד. למעשה קיימת חומת הפרדה בין החברה הזאת והחוץ.
היתרון של אמנון יצחק הוא, שהוא מכיר היטב את החברה החיצונית ואת שפתה, קושר קשר חי, ויש לו חוש הומור. אבל גם הוא, ביסודו, נשאר חלק מהחברה הסגורה והקפואה הזאת.
קבוצה חמישית: עמידת דום בטקסי יום הזיכרון
לפי אמנון יצחק, אין לכך שום משמעות. ויש כאן קיום מצווה מהתורה: "בדרכי הגויים לא תלכו".
- האם הוא באמת מקיים את המצווה הזאת?
מה עם הנעליים שהוא לובש? והמחשב? והמכונית? והמטוס? והרמזור בכביש? והחשמל? והבריאות? הרי כל אחד מאלה הוא המצאה ופיתוח של הגויים! אז דווקא כשהעם מתייחד עם נופליו היקרים לו- הוא בוחר לפרוש מן הציבור?
האם ייתכן שהוא לא עומד בצפירה, כי אנשים שלו אינם נהרגים במלחמות, כלומר: לא ממלאים את החובה המובנת מאליה- להגן על עצמם ועל חייהם כאן?
קבוצה שישית: למה הם אינם משרתים בצבא?
אמנון יצחק: בגלל האמירה: "והגית בה יומם וליילה".
האם התורה מצדיקה השתמטות בתירוץ של לימוד תורה? האם לימוד תורה עדיף על הגנה על הארץ?
- לפי הרב גורן, על סמך פסוקים מן התורה והמפרשים, היו ארבעה סוגים של שחרורים מחובת יציאה לקרב:
א. שחרור מטעמים משקיים.
ב. שחרור מטעמים משפחתיים.
ג. שחרור מטעמי מורל ("מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו").
ד. שחרור מטעמי נכות.
בכל השחרורים, לא מוזכר שחרור מטעמי לימוד תורה. האמירה של אמנון יצחק , שהתורה מחייבת ללמוד אותה כל הזמן, גם על חשבון ההליכה לצבא, פשוט איננה נכונה. אחרי כל הדיבורים על מצוות והעליונות של החברה החרדית, מסתבר שהחברה הזאת משתמשת בנימוק שקרי כדי להצדיק את השתמטותה מהגנה על הארץ, ובכך הופכת את עצמה לפרזיטית- חברה החיה על חשבון האחרים-אנחנו.
ב. הויכוח בין אמנון יצחק ואיציק: מה חשוב יותר: שמירה על המצוות, או החיים? (סיבוב רביעי)
"דו שיח מרתק עם הרב אמנון יצחק נגד איציק: סיבוב רביעי".
דו שיח מרתק בין אמנון יצחק ואיציק – לחץ כאן לצפייה בסרטון
צפייה בקטע מההתחלה, ועד הקטע על היחס למזרחיים. היחס למזרחיים הוא נושא נפרד, והוא מערפל את הנושא העיקרי.
מה אומר אמנון יצחק?
שהארץ איננה שלנו, כי איננו מקיימים את המצוות, והתנ"ך הוא לא הספר שמנחה אותנו. אלוהים שומר על בני ישראל- עד שהם עושים את הרע בעיניו. כך בספר שופטים, וכך גם בגולה. על כך הייתה גם השואה. זה היה עונש על עשיית הרע, ואי שמירת המצוות.
אבל בני ישראל לא חיו בתוך עולם מדומיין, שבו עשיית המצוות היא העיקר. היו להם אויבים שרצו לשעבדם ולקחת את הארץ לעצמם. וכשהמצב הורע מאוד, קמו להם מנהיגים שהובילו אותם לניצחון. האמונה הדתית מילאה תפקיד חשוב, אבל מה שקבע היה המנהיג, והיכולת להתאחד מול השונא. וכשבא שונא חזק ועוצמתי, כמו הבבלים או הרומאים,לא הועילה הדביקות בדת ובמצוות. מול הרומאים לא עזרו לא הקנאים המשיחיים, ולא ר' עקיבא והחכמים, שהאמינו בבר כוכבא וראו בו משיח. שנאת היהודים מלווה אותנו דרך רוב ההיסטוריה, ואין לכך שום קשר למצוות שהיהודים מילאו או לא מילאו.
האם אלוהים שאמנון יצחק מאמין בו באמת שומר על העם היהודי? המכות המחרידות שניחתו עליהם במשך ההיסטוריה לא בדיוק מראות זאת. ועוד: נניח שיש רשעים, שאותם צריך להרוג. למה איתם נהרגים גם המונים חפים מפשע? אברהם, בפרשת סדום, אומר לאלוהים: "האם תספה צדיק עם רשע"? אבל זה מה שאלוהים עושה, שוב ושוב, כשהשיא הוא בשואה. ודווקא החלוצים שבאו לארץ, שלא היו דתיים ולא שמרו מצוות, כלומר, לפי אמנון יצחק, "עשו את הרע בעיני אדוני", הם שניצלו מהשמדה. התפיסה הזאת של אמנון יצחק, לפיה המצוות חשובות יותר מחיי אדם, כולל מי שלא חטא, היא מופרכת, ועומדת בניגוד לאמירה הידועה: "חביב אדם שנברא בצלם".
מה שקובע באמת את ההישרדות של העם היא תפיסת העם ומנהיגיו את המציאות, והיכולת לנווט בתוך המציאות הזאת. המדינה, שאמנון יצחק כה מזלזל בה, היא כלי חשוב במלחמת הקיום של העם; ואמנון יצחק וחבריו קיימים בזכותה.
ג. קצין בצה"ל: אם הבורא רחמן, איך אפשר להסביר את השואה?
קישור: "הרב אמנון יצחק: ויכוח עם אתיאיסט גאה על השואה"
הרב אמנון יצחק: ויכוח עם אתיאסט על השואה – לצפייה בסרטון
הקטע: מההתחלה עד הסוף.
אפשר לדלג על הקטע עם הילדים שנחתכים בבתי חולים. זה לא תורם הרבה לדיון.
שאלות אחרי הקרנת הויכוח:
- מהי השאלה העומדת כאן לדיון?
(האם אלוהים הוא מוסרי?)
- מהי עמדתו של אמנון יצחק, וכיצד הוא מסביר אותה?
( אלוהים הוא מוסרי. עם ישראל לא הלך בדרך שאלוהים התווה לו, ולכן העניש אותם האל בשואה. אלוהים הזהיר אותם כמה פעמים, וחיכה זמן רב, אך הם לא שמעו לו ולא סרו מדרכיהם הרעות. העונש על כך היה מוצדק, ואפילו רחום: לא גיהינום ועינויים נצחיים, אלא מוות בבת אחת, שאחריו הם יגיעו לגן העדן.)
- מהי עמדתו של גיורא (הקצין)?
(אלוהים איננו מוסרי. הריגת שישה מיליון יהודים, ובתוכם מיליון וחצי ילדים, היא דבר נורא, שאי אפשר להסבירו. באלוהים כזה, אינני רוצה להאמין.)
- ומה דעתכם?
- דיון.
- המנחה יאמר את דעתו.
- דעתי:
אלוהים של אמנון יצחק הוא אל חסר רחמים, נוקם ונוטר, ובראש וראשונה – הוא מכה בחמת זעם את עמו-שלו. אין, ולא יכול להיות, שום צידוק להרג נורא כזה, שהיה גם חסר אבחנה: הושמדו שם גם רבים שהאמינו באל וקיימו את מצוותיו. ולעומת זה, דווקא החלוצים שעלו לארץ ודחו לחלוטין את האמונה באל-ניצלו. אין כאן לא הגיון ולא מוסר.
ד. איפה היה אלוהים בשואה?
- קריאת השיר של חיים חפר.
- מהי תשובתו של חיים חפר על השאלה הזאת?
– אלוהים לא היה שם. הוא מת באושוויץ. אם אלוהים לא עשה דבר מול מה שקרה שם, אז הוא פשוט איננו.
- ומה היא תשובתו של ישראל וולמן?
– אלוהים לא התחייב לעשות מה שציפו ממנו. הוא לא פועל לפי בקשות . הוא – חידה.
- ומה דעתכם?
מטרת הפעולה
שני הקטעים – "מות האלוהים" של חיים חפר והתגובה "אלוהים לא מת באושוויץ" של ישראל וולמן
תוכן הפעולה
בס"ד
מות האלוהים / חיים חפר
יהודים חרדים אינם מבקרים באושוויץ. המקום הוא מחוץ לתחום * במקום ההוא מה האלוהים שלהם, האל הרחום והחנון * במקום ההוא שבו שכנו יחדיו האכזרים והתמימים * אין מקום לא ל"אל נקמות אדוני" ולא ל"אל מלא רחמים" * רק להביט אל מחלפות השער של העלמות, אל הררי המשקפים, אל נעלי הילדים * אל התנורים הקרים המספרים כמליוני עדים ?* כי אלוהים לא היה שם. לא. לא היה שם אלוהי היהודים **
יהודים חרדים אינם באים לאושוויץ. באים לשם ילדי השומר הצעיר, באים ילדי התק"ם * הם בוכים את שבר בת עמם, בוכים את עמי העולם ושתיקתם * בוכים את התהום אליה הגיעו הטורפים אשר באדם * ואין איתם כיפה שחורה (ואף לא כיפה סרוגה) רק הדמעה והאלם * ואין אלוהים שם, כי הם יודעים שהאלוהים הוא הוא, שלא נברא בצלם * אלוהים הוא שלא נברא בצלם אדם, בצלם תינוק שאמו נשחטה* בצלם מיליון וחצי ילדים – עם שלא ידע ולא חטא * והאלוהים הזה, של כל הכיפות והשטריימלים, של זקני הרבנים ופאותיו של הילד * לא שלח מלאך, ולא עצר את המאכלת * – והיהודים החרדים אינם באים לאושוויץ. כי שם מת האלוהים, מת באש המשרפות האוכלת**
אני הייתי שם, באלף תשע מאות חמישים וארבע * התנורים שתקו. אין עשן מתוך הארובה * הפולנים טרם הספיקו לקבור את שארית העצמות, ואני דרכתי עליהן בנעלי ואולי דרכתי על אצבעותיה של בת דודתי, או על גולגלתו של השכן שגר מעלי * ואולי על צלעותיו של החבר שלי אולג הוכצייט, (שאביו היה קאפו), אולי * דרכתי – ופתאפ הסרתי את הנעלים, והמשכתי לדרוך, יחף * וכפות רגלי היו עם העצמות האלה, גם כבול אליהן, גם מרחף * וחברי המשלחת כבר ישבו באוטובוס והמדריך סופר והנהג צפר * ואין רוח אלוהים, ולא יד אדוני, רק עצם אל עצם, ועפר אל עפר **
חזרתי לאושוויץ. אלף תשע מאות שמונים ושלוש * חזרתי אליה כמו אל מקום הקדוש מכל קדוש * כי שם הוא כותל הדמעות, יותר מכל כותל אחר * שם עדיין בוערות העצמות יותר מכל הסנה הבוער * שם הלוחות השבורים והמרוסקים שלי שבין דיבר לדיבר * חזרתי לאושוויץ וראיתי ישראלים המהלכים בה בראש גלוי * ובוכים מול הררי הנעלים והררי המשקפים * וראיתי סב ניצול מטרבלינקה ונכדו יליד בת-ים * והם מתרפקים זה אל זה ואינם יכולים לעמוד בבכים * – אבל אלוהים לא היה שם. כי איננו. כי אינו קיים **
יהודים חרדים אינם באים לאושוויץ. אל הקדוש מכל קדוש. אל המר ממר * כי אלוהים שלהם מונח שם. מת. שלד. ערער * ואין צידוק הדין, ואין ניחומים. ואין קדיש. ואין דבר **
מתוך "ידיעות אחרונות", תשמ"ז.
אלוהים לא מת באושוויץ / ישראל וולמן
אלוהים מת באושוויץ, כתב חיים חפר בעיתון זה, והוא צודק, בכל הנוגע לאלוהים שלו, זה שהוא בורה מלבו.
כי אלוהים של המסורת היהודית ההלכתית לא התחייב מעולם לעשות עם בני-אדם את הטוב בעיניהם. להיפך. אלוהים על-פי הגדרתו, עושה תמיד את הטוב בעיניו. מי שתופס אותו כאיזה סנטה-קלאוס חייכני, המשפיע אך טוב על ברואיו, אינו עובד אלוהים אלא עובד אלילים.
"חובשי הכיפות" עובדים לאלוהים אחר. אלוהים, שהוא גם אל קנא ונקם ופוקד עוון אבות על בנים, וגם מיטיב עם רשעים ומרע עם צדיקים. זהו אלוהים, שהוא חידה, והחידה הזו היא הכרח. כי בלעדיה, המאמין אינו "מאמין". הוא "יודע". כי בלעדיה אין אמונה ואין בחירה חופשית ואין עמידה בנסיון ואין אלוהים.
ומכאן – לעובדות. חפר כותב "יהודים חרדים אינם באים לאוושויץ, באים ילדי השומר-הצעיר, באים ילדי התק"מ… ואין איתם כיפה שחורה ואף לא כיפה סרוגה". טעות. יהודים חרדים ביקרו שם במאות, אולי באלפים. "אולי", כי איש לא חשב לטרוח, כמו חפר, למיין את הנכנסים לאתר על-פי פיסות הבד שלראשם.
אין עוד מגזר חברתי, שעיסוקו בשואה אובססיבי יותר מזה שבחברה החרדית. לא רק שאין הכחשה – יש אף הגזמה, שמובילה לעיוות נורא, לניסיון לתת "תשובות" בנוסח הרב פרץ, כדי לסבר את אוזניהם של תמימים וטיפשים.
ובאשר ל"כיפה הסרוגה". בימים אלו ממש מסיירים עשרות סטודנטים דתיים מ"בר-אילן" במחנות השמדה. תנועת בני-עקיבא שולחת, מדי שנה, קבוצה של מדריכים לסיור בפולין.
זאת ועוד. הציונות הדתית מציינת שני "ימי שואה" מדי שנה: זה שקבעה המדינה, בכ"ז בניסן, וזה שנקבע בעבר כיום הקדיש הכללי – י' בטבת. בראש כמה מישיבותיה עומדים אנשים, שבשבילם החיים הם שיג-ושיח אין-סופי עם ריבונו של עולם, זה שמע אז את זעקות יקיריהם במשרפות, וזה שמעלה היום את תלמידיהם שנפלו בסערה השמיימה.
ואלוהים שלהם חי וקיים וגדול ונורא.
האמונה שאלוהים קיים אינה אמונה על-תנאי. היהדות פוטרת, אומנם, את מי שמת קרובו מקיום מצוות, אבל היא מתעקשת לתבוע ממנו לברך "ברוך דיין אמת". הוא גם נדרש לומר, דווקא אז, "יתגדל ויתקדש" על מי שנטל ממנו את אהובו.
אהרון הכהן, אחי משה רבנו, שיכל את שני בניו באש האלוהים. כאשר נתבשר על מותם הגיב בשתיקה: "אהרון". איוב, לעומתו, איש תם וישר וירא אלוהים, שיאבד את כל אשר ויידום היה לו עלי-אדמות, זעק אל אלוהים זעקה גדולה ומרה. היהודי המאמין יימצא לעולם בין שתיקת אהרון לזעקת איוב, ויכבד את גזר-דינו של מי שאמר והיה העולם.
ידיעות אחרונות
יום רביעי ז' באייר תשמ"ז