יש דברים קשים בצבא שאסור לדבר עליהם?
המטרה:
- להבהיר, שכאן לא מדובר בסוד צבאי, אלא בשאלה מוסרית
- לנקוט עמדה.
השיעור:
קריאת קטע מספרו של ספקטור, עמ' 121:
פיני ויינשטיין, פל"מחניק לשעבר, פיקד על אחד הגדודים שפרצו לעזה במבצע סיני, ב-1956. מייד עם הפריצה תפס הגדוד שלו הרבה שבויים, ופיני פנה לפיקוד שמעליו בבקשה שייקחו ממנו את השבויים כדי שיוכל להמשיך בהתקדמותו.
* נסו לנחש, מה הייתה התשובה שקיבל?
* התשובה הייתה: "תהרוג את כל השבויים".
* איך נראית לכם התשובה הזאת?
אסור להרוג שבויים. שבוי הוא מי שנכנע, ומפסיק להילחם. זה נאמר באמנות בינלאומיות.
במלחמת יום כיפור, נלקחו ע"י הסורים והמצרים מאות שבויים, חיילי צה"ל. אילו המצרים והסורים היו נוהגים לפי הפקודה הזאת, כל החיילים האלה היו מוצאים להורג.
* האם פיני היה צריך למלא את הפקודה?
*דיון.
מה קרה במציאות?
פיני לא היסס. בו במקום הוא השיב למפקדו: "המפקד, שק לי בתחת". הוא הפריש מכוחותיו לשמירה על השבויים, והמשיך בקרב עד להשגת המשימה. אבל דבריו נשמעו ברשת הקשר הכללית. לאחר המלחמה זומן פיני לבירור. שקלו אם להאשים אותו בסירוב פקודה בקרב, נוכח פני האוייב, וכמובן בהתחצפות למפקדו בנוכחות חיילים. בתשובתו הסביר פיני מדוע ענה בצורה כזאת: "יש דברים", אמר, "שההתייחסות אליהם חייבת להיאמר בקול רם וברור, כדי שכל חייל ישמע".
* קריאת סיפורו של יפתח על רן פקר והשבוי שהוצא להורג, ותגובת יפתח.
* מה דעתכם על תגובת יפתח, ועל תגובתו של רן פקר על כך?
יפתח, למעשה, הימר על עתידו כטייס. האם זה לא היה חשוב יותר מגילוי האמת ?
*ומה לדעתכם קרה בסוף?
-שום דבר. העניין לא פורסם, ולא הייתה עליו תגובה. מצד שני, האיומים של רן פקר לא התממשו.
;