המטרה :
- להסביר ולברר את הרקע והסיבות לפינוי.
- בנסיבות שהיו, הפינוי היה הדבר הנכון.
השיעור
- הרקע הרחב
- לרשום על הלוח: "1948".
- מה אומרת לכם השנה הזאת?
- דיון.
- זוהי השנה של מלחמת השיחרור.
- בשנה זאת עזבו הבריטים את הארץ, אחרי ששלטו כאן 30 שנה; הוקמה מדינת ישראל; ומדינות ערב תקפו אותה, במטרה לכבשה.
- כמה יהודים היו אז בארץ?
- דיון.
–כ-600.000.
* איזה נשק היה ליהודים?
* דיון.
–בעיקר רובים וסטנים (תת מקלעים מתוצרת עצמית), וגם–מקלעים, מרגמות ומשוריינים מתוצרת עצמית. כמות הנשק הייתה מצומצמת, וכן– כמות התחמושת.
* מי היו המדינות הערביות שתקפו את ישראל?
* דיון. לרשום על הלוח:
מצרים
סוריה
ירדן
לבנון
עיראק
סודאן
- איזה נשק היה לתוקפים?
–מטוסים
–אוניות
–תותחים
–טנקים
והרבה רובים, מקלעים ותחמושת.
כששאלו את יגאל ידין, המפקד העליון, מה להערכתו הסיכוי של היהודים לנצח, הוא השיב: כ-50%. ואילו הערבים היו בטוחים בניצחונם, וחשבו שהמלחמה תהיה קצרה.
מהסיבות האלה, וכן כלקח מפרשת תל חי, קבעה הנהגת היישוב:
"אין לפנות אף נקודה (יישוב) ויישוב עבריים. מחזיקים בהם עד האיש האחרון." (אסף אגין: "עמק במערכה, עמ' 34.).
פינוי שער הגולן
יש כאן שני סיפורים: הסיפור העובדתי, והסרטון של יואב ארזי, המבוסס על העובדות.
אני מעדיף לספר קודם את הסיפור העובדתי, ואחר כך את הסרטון.
תקציר, לפי הספר "עמק במערכה", מאת אסף אגין. טפר, הוצאה לאור.
ההתקפה הסורית על עמק הירדן החלה בשבת, 15 במאי. נפתחה אש על עין גב, תחנת הכוח בנהריים הושבתה, והיישובים נותרו ללא חשמל, ועם מעט מיים. בשער הגולן, רק מקלט אחד היה מוכן.
ב-16 במאי החלה הרעשת תותחים על שער הגולן ועל מסדה הסמוכה.
מפקד הגזרה היה משה דיין.
בשער הגולן היו 50 רובים, 8 תת מקלעים, 4 מקלעים, 10 אקדחים, ועוד כמה עשרות רימוני יד ובקבוקי מולוטוב (נשק נגד טנקים). אבל הבעיה העיקרית הייתה שלא היה בקיבוץ אף אדם עם ניסיון צבאי, ועם סמכות לומר מה עושים במקרה של התקפה. פלוגת חיילים שנשלחה לעזרת הקיבוץ, נלקחה ממנו כעבור זמן קצר. התפיסה של הפיקוד בעמק הייתה שאת הכוח שישנו צריך לרכז בצד המערבי של הכביש שחוצה את העמק. ומה עם מסדה ושער הגולן, שנמצאים מזרחית לכביש? למעשה, לא הייתה לפיקוד תשובה על כך, חוץ מהאמירה: "תישארו במקומכם." זו הייתה אמירה מתחמקת, כי היא לא גובתה במעשים.
לא היה בקיבוץ מכשיר קשר. האחראים על הקשר הצליחו להקים קשר איתות עם המפקדה בכינרת, אך זה היה קשר חד–צדדי.
במהלך הקרב, נכבשה צמח, העיירה הערבית שמצפון לקיבוץ, על ידי הסורים. מדרום לקיבוץ, נכבשו שני מכוני המיים של הקיבוצים, ורוב מגיניהם נהרגו. שער הגולן ומסדה היו עתה מוקפים משלושה צדדים. באותו הזמן הוצאו משער הגולן פלוגת התגבורת והנשק המסייע.
הצעדים האלה יצרו אצל החברים הרגשה שהפקירו אותם.
"בשעות הערב הלכה וגברה התקפת האוייב. בלי עזרה מבחוץ הלכו והצטמצמו סיכויי העמידה שלנו. שני חברי מסדה שהגיעו למטה בשער הגולן, אמרו: "כשכנים, אנו מרגישים מחוייבים להודיע לכם כי לא נוכל להחזיק מעמד ולהישאר במקום.( ביולטין מס. 16 של מסדה, עמק במערכה", עמ' 225). זה היה הקש האחרון, שהביא להחלטה לפנות את שער הגולן.
אסף אגין כותב בספרו הנ"ל: (עמ'230 ):
"וכאן מתגלה תמונה מתמיהה,שלא לומר מקוממת: ממש בשעות שבהן התלבטו חברי שער הגולן ומסדה בשאלה הנוראה אם לנטוש את הבית שהקימו ואת החזית, אחרי ימים של הפגזות, בידיעה שהם מכותרים משלושה צדדים ובקרוב גם ממערב– באותן שעות ממש כל הכוחות שסופחו למשה דיין היו בעורפם. אילו רק חלק מהיחידות האלה היו נחלצות לעזרה שער הגולן ומסדה, קרוב לוודאי שפני הדברים היו שונים לחלוטין."
שאלות לדיון:
- האם חברי שער הגולן עשו כל מה שיכלו כדי למנוע את נטישת הקיבוץ?
- האם אנשי הפיקוד(משה מן; משה דיין) עשו כל מה שאפשר היה כדי למנוע את כיבוש הקיבוצים?
ג.הסרטון על עזיבת שער הגולן
בקישור המצורף יפתח סרט ביוטוב ובו מסופרת בתמצית פרשת הנסיגה והדילמה של המגינים.
https://www.youtube.com/watch?v=I8mHokwomPk
אחרי הפינוי
שער הגולן ומסדה נכבשו בחזרה ארבעה ימים אחרי שפונו. אבל הבושה והרגשת האשמה רבצו על שני הקיבוצים ככתם נורא. במשך עשרות שנים לא דיברו על כך בשער הגולן. ואילו בציבור הישראלי הוזכר הפינוי לגנאי בהזדמנויות שונות.
כאשר אילן אשל, חבר שער הגולן, היה בקורס קצינים, הזמין אותו המפקד, בנוכחות כל משתתפי הקורס, להסביר את "הבריחה של חברי שער הגולן".
זו הייתה פקודה, ועל סירוב פקודה מעניש הצבא בחומרה. אבל אילן סירב, כי ראה בעצם הצגת הדברים– סילוף. מפקדי הקורס דיברו ביניהם מה שדיברו; אבל יותר לא הועלה הנושא, ואילן נשאר בקורס, והגיע, בהמשך, להיות מח"ט (מפקד חטיבה)
שאלות ודיון
- מה דעתכם על הפקודה שקיבל אילן?
- מה דעתכם על הסירוב של אילן?
- אילן עשה מעשה מאוד אמיץ ונכון. בקלות אפשר לתאר את המפקדים מחליטים על סילוקו מהקורס, כדי "לשמור על כבודם". אבל הם הבינו שעשו טעות, ולמעשה חזרו בהם.
בשנות ה-80 של המאה שעברה הוזמן לשער הגולן מאיר פעיל , שהיה בעברו מפקד בכיר, והוא אמר לחברים: "מה שקרה כאן ב-48 לא הייתה בריחה; בתנאים שהיו, זה היה המעשה הנכון לעשות. לולא זה, האנשים היו פשוט מופקרים למותם."
סיכום:
לפנות יישוב בזמן מלחמה– זהו דבר קשה ביותר; וקשה מאוד גם להקים את היישוב מחדש. אבל בתנאים שהיו אז: ללא פיקוד מתאים, ללא עזרה– זה היה הדבר הנכון לעשות.