המטרה:
- לחנך לתמיכה והזדהות עם החברה הדמוקרטית
- להבין שדמוקרטיה היא מרכיב מרכזי של מדינת ישראל
- שתלטנות -ואיך מתמודדים עם זה
גוגל: "סרטונים על שתלטנות".
Youtube: פתיח לנושא: "פתרון קונפליקטים"-בי"ס טבנקין.
* להראות את הסרטון של ההליכה על הגשר, על לנקודת ההתנגשות בין הצבי והדוב.
*מה יכול להיות המשך הסרטון?- הציעו הצעות.
* להמשיך להראות את הסרטון עד הסוף.
* מה קורה בהמשך?
ההתגוששות בין הענקים נמשכה, והקטנים ( הארנב והדביבון) נזרקו הצידה. אבל אז חתך הארנב את החבל שקושר את הגשר, ושני המתגוששים נפלו לתהום.
ואז שוב חזר הסיפור, והפעם- בין הארנב לדביבון. הבעייה נפתרה כשהדביבון נשכב על החבל, והארנב עבר מעליו.
* האם היו חכמים וטפשים בסיפור הזה?
*האם אפשר ללמוד משהו מהסיפור- על עצמנו?
* האם דברים כאלה קורים גם בחברה שלכם?
* אתם רוצים לספר? (עם שמות בדויים).
* הנה סיפור שקרה לי, כמחנך:
בית הספר שבו עבדתי כמחנך נקרא "מוסד חינוכי".
זה היה בית ספר מיוחד, מאוד דמוקרטי,עם דגש חזק על הפעילות החברתית, ועם הרבה עצמאות ואחריות שניתנו לחניכים. היו שם הרבה פעולות חברתיות: מסיבות בימי שישי, שיחות חברה ושיחות קבוצה, ווועדות שריכזו את הפעילויות. הכיתות נקראו "קבוצות", ולכל קבוצה היה שם. לכל קבוצה היו שני מחנכים: המורה והמטפלת.
בזמן שקרה הסיפור, אני הייתי מחנך של קבוצה בכיתה י"א, ששמה היה "שחף". כאשר קרו בקבוצה דברים שנראו לי משמעותיים, הייתי מעלה אותם על הכתב. הנה הסיפור, כפי שכתבתי אותו אז, ב-1974:
"הגוף"
לפני כשבועיים פנתה אליי ציפי, המטפלת של "שקד"(ט') וסיפרה לי את הסיפור הבא: יש מסורת במוסד, שכיתה ט' מארגנת את טיול ט"ו בשבט של המוסד. בהתאם למסורת זו, פנתה הנהגת הקן (הוועדה שאחראית על קן השומר הצעיר במוסד) ל"שקד", והודיעה להם שהם מארגנים את הטיול. "שקד" לקחו את העניין מאוד ברצינות, הקימו לשם כך וועדה מיוחדת, והחלו לעשות תוכניות ולהתקשר עם אנשים. אולם התברר שיש קשיים רבים. המחנך של "שקד" היה מגוייס, את המדריכה מבית הספר שדה קשה היה להשיג, והמורים הריאליסטיים של המוסד, שאיתם התייעצו, הציעו לטייל מאוחר יותר, כאשר הפריחה במלואה. כל אלה גרמו לכך שהטיול נדחה בחודש ימים. כאשר סוף סוף היתה תוכנית והיה מסלול לטיול, באו שני חברי הנהגת הקן- נדב ואלדד- ל"שקד", ואלדד אמר להם: "אתם אפסים. אתם לא מסוגלים לארגן טיול. דחיתם ודחיתם, ובסוף מצאתם מסלול שהמוסד כבר הלך בו. אנו משחררים אתכם מאירגון הטיול, והנהגת הקן תיקח אותו על עצמה." "שקד", וגם ציפי, נפגעו מאוד. אלדד ונדב לא עמדו בקשר עם הוועדה שתכננה את הטיול, ולא ידעו על הקשיים שהיא נתקלה בהם. איזו זכות הייתה להם לפטר את "שקד", ועוד בגסות כזאת?
הסכמתי עם ציפי מייד, מאחר וסגנון הדיבור הזה לא היה חדש לי. ניגשתי לנדב ודוד (אלדד היה בבית חולים), והשמעתי להם את טענותיה של ציפי. כמובן, גם להם היו טענות, בחלקן צודקות. ברור שהיה פה קצר בתקשורת, והוא נוצר בחלקו בגלל הוועדה של "שקד". ובכל זאת, היה לי ברור שעיקר האחריות למה שקרה נופלת על הנהגת הקן. הצעתי, לכן, שהנהגת הקן תחזיר את ארגון הטיול ל"שקד", ותשמור איתם על קשר.
נראה היה לי שדוד ונדב השתכנעו. אולם כמה ימים אחר כך התברר, ש"שקד" מסרבים לשתף פעולה עם הנהגת הקן.זה נראה לי מוזר, וברור היה שיש לעשות משהו. כינסנו איפוא ישיבה שבה השתתפו מחנכי "שקד" ו"שחף", ועדת הטיול של "שקד", וחברי הנהגת הקן.
בישיבה הושמעו טענות הדדיות, לעתים-ברוגז, בטונים גבוהים וצורמים. התברר שהנהגת הקן לא טרחה להודיע ל"שקד" על מה שסוכם בישיבה. חברי "שקד" התמרמרו גם על צורת הניהול של הנהגת הקן: '"נדב אומר מה לעשות, דוד נגרר אחריו, וליתר חברי הוועדה אין בכלל זכות דיבור".
בסיום הישיבה החלטנו ש"שקד" יקיימו שיחה ויחליטו אם הם מוכנים לקבל על עצמם שוב את ארגון הטיול.
לכאורה, זה היה סיכום טוב, וצריך הייתי להיות שבע רצון. למעשה, חשתי אי-נוחות גדולה. התמונה שראיתי תוך כדי הפרשה הזאת הדאיגה אותי. התברר לי שבהנהגת הקן השתלטה על העניינים קבוצה של שלושה חברי "שחף", והיא מנהלת את הדברים לפי ראות עיניה, בלי להתחשב ביתר חברי הוועדה. ומה שהדאיג אותי עוד יותר היה היחס המבטל והגס של השלישייה הזאת כלפי קבוצת "שקד". האם הם לא הרגישו מה הם עושים? מסתבר שלא. שלושתם היו משוכנעים שהם צודקים; שכדי לארגן טיול, מותר לפגוע באנשים.
הנה כך נתקלתי בפעם הראשונה בקבוצה שנתקראה מאוחר יותר בשם "הגוף". באותו זמן הייתי סבור שזו בעייה של הנהגת הקן בלבד. לא עברו אלא ימים מעטים עד שנתקלתי שוב בשלישייה הזאת, והפעם בצורה חמורה הרבה יותר.
הרקע היה- התעמולה וההכנות לפורים. התברר שאותם החניכים-נדב, אלדד ודוד, אחראים על כל הפרסומת לפורים; ועד מהרה הם השתלטו גם על ההכנות למסיבה, וכל מה שקשור בכך. שוב, כמו במקרה של הנהגת הקן, הם דחקו הצידה חניכים אחרים שהיו אחראים יחד איתם. ושוב, כמו אז, הם התייחסו לאחרים בזלזול ובגסות. אלא שעכשיו נגע הדבר למוסד כולו,ו.לחבר העובדים. משום כך, היו התלונות והטענות רבות וחריפות הרבה יותר. אזכיר רק כמה:
– דוד תבע מ"שחר" (חברת נוער, י"א) שהרמקולים של הפרסומת יוצבו לייד כיתתם. כאשר סירבו בני "שחר" בטענה שזוהי הפרעה גדולה מדי בשבילם, ענה להם דוד: "אם כך, אל תבואו לפורים".
– כאשר בישיבה עם כמה מחברי חבר העובדים התברר שחברת הנוער משער הגולן לא תוכל להגיע בזמן לתחילת המסיבה, בגלל קשיים טכניים, והם ביקשו לדחות את תחילת המסיבה, אמר דוד: "אז שלא יבואו".
– כאשר העלו כמה חברים מחבר העובדים בקשה לדחות את תחילת המסיבה משום שלא יוכלו להגיע בזמן (היה באותו זמן פורים לילדים בקיבוצים), הייתה התשובה: "שחבר העובדים לא יבוא. מה זה משנה?"
הדברים הגיעו לידי כך שמזכירת המוסד הייתה מקבלת פתקים בנוסח:"תסדרי תחבורה לילדי שער הגולן הערב ב-6.30"-בלי להתייעץ איתה קודם, ולבדוק אם הדבר אפשרי. רק במקרה נמנעו פנצ'רים רציניים כתוצאה מהצורה הזאת של הורדת הוראות, ללא בדיקה וללא התחשבות. הלך ונוצר במוסד סגנון חדש של יחסים, המתבטא בהורדת הוראות, חוסר התחשבות, זלזול בזולת, שחצנות. נוצרה כאן סכנה חמורה ש"שחף" יגלשו בחזרה לימי האלימות שלהם, ויגרפו איתם את כל המוסד. היה לי ברור שכאן צריך להיות עימות חריף. לא תהיה שום תועלת בשיחות שכנוע עם דוד או נדב. יש צורך בשמיעת פרטים רבים מאנשים שונים שנתקלו ב"גוף" במצבים שונים, כדי לצייר תמונה שלמה.
עשינו פעולת הכנה מדוקדקת. קבענו ישיבה שבה ישתתפו כמה חניכים מ"שחף" ומ-י"ב, מחנכי "שחף", מחנכת שעובדת עם הנהגת הקן, וכמובן- חברי "הגוף".
הייתה זו ישיבה ארוכה וסוערת. במהלכה הותקפו חברי "הגוף" קשות. התברר לכל שכבר זמן רב הנהגת הקן משותקת למעשה, כתוצאה מהשתלטות "הגוף". (נירה-"שחף": אני רציתי לפעול, וגם הצעתי הצעות, אבל אתם בכלל לא הקשבתם, והורדתם את הצעותיי בלי לבחון אותן. איך אני יכולה לפעול בצורה כזאת?"). מיכל (שעובדת עם הנהגת הקן) תיארה את יחס הזלזול והבוז של השלושה לחברי הגוף הצעיר (כיתות ז'-טי) היושבים בהנהגת הקן. "כל ישיבה, הם היו חוטפים שטיפה. תמיד היו מסבירים להם למה הם לא בסדר".
במיוחד התעכבה מיכל על היחס של נדב לבנות. "זהו יחס עוקצני ומשפיל, ומדגיש תמיד את המין. אין יחס לבת כאל בן אדם, אלא כאל חתיכה בלבד". מאיה (חניכה) תיארה את ההתקפות של נדב על נקודות חלשות של חניכים. "או קיי, לשרון עוד אין חברה. אז מה? בגלל זה נדב צריך לבקר אותו? להיטפל אליו?
כמובן, גם אני ביקרתי בחריפות את התנהגות השלושה, וכך עשו גם אחרים, כולל חניכים מ"שחף".
בתחילה התגוננו השלושה, וניסו לענות על כל טענה שהועלתה. אבל מול הביקורת המוחצת, הפכו תשובותיהם למקוטעות וחלשות. סוף סוף נוצר מצב שבו הם היו החלשים, ונאלצו להקשיב לביקורת. אין לי צל של ספק שהם הקשיבו רב-קשב. סייעה לכך העובדה שזו לא הייתה קטילה, אלא ביקורת עובדתית. ותוך כדי הדברים, הוזכר גם החיוב, והכוונה לשנות את המצב.
ביקורת חריפה מאוד נאמרה על ידי ליאור. "מועדון הפורים של הגוף הבוגר (י'-י"ב) נכשל- בגלל הפעולה שלכם. אתם לקחתם הכל על עצמכם. אחרים לא הרגישו בכלל שהפורים שלהם."
נדמה לי שבישיבה הזאת חוסל "הגוף". למעשה, נפלו השלושה לבור שאותו הם עצמם חפרו. מעשיהם היו מקוממים ומרגיזים לפי כל קנה מידה.
מאידך, הדברים לא קרו מעצמם. לו הייתי אני צופה פסיבי במתרחש, ייתכן שהישיבה הזאת לא הייתה מתקיימת כלל, או מתקיימת באיחור, כאשר האווירה בקבוצה ובמוסד הייתה כבר מורעלת. כיצד היינו נוהגים במקרה כזה? אינני יודע, ואינני רוצה להטריד את עצמי במחשבות על כך.
שאלות לדיון:
* אילו אני לא הייתי מתערב- האם החניכים בעצמם היו יכולים לעשות משהו? מה?
* האם מצב כזה יכול להיווצר בכל מקום, ובכל זמן?
* האם התגובות של בני כיתה ט' היו יוצאות דופן?
* האם אתם מכירים טיפוסים שתלטנים?
* איך אתם מרגישים עם טיפוסים כאלה?
- התנהגות לא דמוקרטית
- מעשה לא דמוקרטי
* חלוקה לקבוצות של ארבעה.
* כל קבוצה תעלה מעשה לא דמוקרטי, בבית הספר או במדינה, תדון בו, ותעלה אותו במליאה.
* דיון במעשים.
* תוספת של המנחה:
ב-28.6.20 נערכה הפגנה גדולה (מעל 1000 איש) נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. המשטרה פיזרה את ההפגנה בכוח ועצרה שבעה מהמפגינים, בהם אמיר השכל, תת אלוף במילואים בחיל האוויר, ופעיל בארגון הפגנות על רקע משפטו של ראש הממשלה. המשטרה ביקשה להרחיק את העצורים מירושלים לזמן קצוב,
המשטרה טענה שהמפגינים הפרו את הסדר הציבורי, בכך שעצרו את התנועה בכביש הסמוך, וקיללו את השוטרים. על כך ענה אמיר השכל: "חסימת כבישים איננה היעד שלי, כמו שהמשטרה ניסתה להציג. במדינה דמוקרטית תפקיד המשטרה למצוא את הדרך לאזן בין חופש הביטוי ורווחת הציבור, ולפעמים המחיר הוא חסימת כביש לזמן קצוב".
השאלה העומדת לדיון היא, מה חשוב יותר: חופש התנועה בכביש (בזמן הפגנה) או החופש להפגין.
* מה דעתכם?
שאלת המעצר וההחלטה להרחיק את העצורים מהעיר הגיעה לבית המשפט, ושם אמרה השופטת סנדלר-איתן במתן החלטתה:
"הזכות להפגין היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי…הרחקה של המשיבים מירושלים, שפירושה מניעה מהמפגינים לממש את זכותם להפגין במקום המסויים בו בחרו, היא צעד בלתי מידתי…"
שר המשפטים, אבי ניסנקורן, אמר:
"חופש הביטוי והזכות להפגין הם אבני יסוד בדמוקרטיה, שאין להגבילם אלא במקרי קיצון….ההחלטה לשחרר את המפגינים הייתה מתבקשת."
ראש הממשלה, נתניהו, אמר:
"זו לא זכות של צד אחד להחליט שהוא בעד שלטון החוק ולהפר אותו ברגל גסה (כמו שעשו המפגינים-א.ש,.) בזמנים אחרים."
במאמר תגובה על מה שקרה כותב מרדכי קרמניצר (הארץ, 29.6.20):
"המשטרה מעלה על נס את הסדר הציבורי, ולמעשה את התנהלותה התקינה של התנועה, כאילו כל פגיעה בה מצדיקה שלילה של חופש ההפגנה. והרי ברור שאם מקדשים את זרימת התנועה בכבישים, מזלזלים לגמרי בזכות להפגין. לא בכדי קבע בית המשפט העליון כי יש לאזן בין שני האינטרסים ולתת משקל רב יותר לזכות להפגין."
המאמר של קרמניצר (הארץ 29.6.20) במלואו:
ג . צפייה בסרט "סלוודור"
הסרט מתאר את הרדיפה והפגיעות בעיתונאי על ידי משטר דיקטטורי בדרום אמריקה.
להשכרת הסרט:
"האוזן השלישית", המלך ג'ורג' 48, תל אביב
טל. 036215223 *
ד.שיחה על הסרט, ועל דמוקרטיה ודיקטטורה
* מה קורה לעיתונאי בסרט?
* מדוע זה קורה לו?
* האם סיפור כזה יכול לקרות בכל מקום?
* האם זה יכול לקרות גם כאן?
* מה מאפיין משטר דיקטטורי?
– אדם אחד, או קבוצה קטנה של אנשים, קובעת הכל
-אין בחירות חופשיות ואין מפלגות. הפרלמנט, אם ישנו, עושה את רצון השליט.
-החוקים תפורים לפי רצון השליט
_ בתי המשפט מתנהלים לפי רצון השליט
– אין חופש דיבור וכתיבה. אדם המבקר את השלטון צפוי לעונש. ברוסיה, שם פוטין הוא שליט יחיד, עיתונאית בשם פוליטקובסקיה נרצחה ברחוב בגלל דעות ביקורתיות שהיא הביעה.
_ אין שום גוף שיכול להגביל את רצון השליט
* אתם יודעים על מדינות שיש או היו בהן דיקטטורות?
-ברזיל, ארגנטינה, ומדינות אחרות בדרום אמריקה
_ ארצות ערב
-רוסיה
– מדינות רבות באפריקה, כמו סומליה
-סין
ועוד…
* ואיזה מדינות דמוקרטיות יש?
– מדינות במערב אירופה: צרפת, בלגיה, בריטניה, גרמניה, ועוד
– ארצות הברית
-קנדה, אוסטרליה, ישראל
* איזה משטר עדיף בעיניכם: דמוקרטיה או דיקטטורה?
* האם יכול להיות שאנשים יעדיפו דיקטטורה על דמוקרטיה?
– כן. אם שוררים תנאים כלכליים קשים, ורבים מפוטרים מעבודתם, ואין כסף למחיה. כך היה בגרמניה ובמדינות אחרות באירופה, בשנות השלושים של המאה הקודמת. אז נבחר היטלר לראש ממשלת גרמניה, והפך במהירות לדיקטטור.
גם היום, יש מדינות כמו טורקיה והונגריה, שנטשו את הדמוקרטיה ונעות לעבר משטר אוטוריטרי או דיקטטורי. לכן, מי שמודע לחשיבותה של הדמוקרטיה, צריך להיות מוכן להיאבק ולהגן עליה מפני דורשי רעתה.