מטרות:
האם יש גבול לביקורת?
האם "שחררו את הידיים של החיילים" זו אמירה נכונה?
השיעור
לכתוב על הלוח: בראל חדרייה שמואלי.
* מה אומר לכם השם הזה?
הצעות, אמירות.
זהו החייל שנהרג בהגנה על הגדר שמקיפה את רצועת עזה. הוא היה חייל למופת. בזמן התקרית, הוא הגן עם חבריו על הגדר מפני המון פלסטיני. הוא עמד מאחורי חומה עם חלון קטן לירי, אך שדה הראייה שלו היה מוגבל. פלסטיני עם אקדח הגיע מלמטה, מתחת לחלון, במקום שבראל לא יכול היה לראותו, ירה לתוך החלון, והרג את בראל. צה"ל חקר את המקרה, והמסקנה הייתה שנעשתה טעות בהצבת החיילים במקום שבו היו.
ואז נפתח מחול שדים נגד ראש הממשלה, בנט, ונגד הקצינים האחראים.
סרטונים:
תגובות על מותו של בראל:תגובות על מותו של בראל
הסערה בהלויית החייל בראל
להראות את הסרטון הראשון.לשאול: (בלי לציין קודם): על מה הסרטון? מה קורה פה?
* דיון.
קריאת הקטע של יהושע בריינר: "בעבורם המת הוא…" (למטה)
* מה דעתך על מה שקרה בהלווייתו של בראל?
* דיון.
דעתי, כמצטרף לדיון: ההלויה היא נתינת כבוד למת. מי שפותח בצעקות נגד הממשלה אינו מכבד, ומבזה את כבוד המת. זה דבר שאסור שיקרה, בלי קשר לעמדה הפוליטית של משתתפי ההלוייה.
אימו של בראל, ניצה, אמרה שראש הממשלה, בנט, "מרגיש בוגד" והאשימה אותו ב"רצח מדינת ישראל" (עמוס הראל, הארץ, 5.9.21). "בנט– תתפטר!" "בנט יושב עם ראש חמאס בממשלת ישראל– זה ביזיון!", הוסיפה.
* למי התכוונה אימו של בראל באמרה "בנט יושב עם ראש חמאס בממשלת ישראל?"
– למנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ. יו"ר חמאס יושב בעזה, ואין לו גישה לישראל. זוהי אמירה חסרת בסיס.
* אתם מכירים את האימרה: "אין דנים אדם בשעת צערו"?
* מה פירושה?
–לא מבקרים אדם בשעת צערו.
* למה?
– כי בשעה כזאת הוא נתון כולו לצערו, ואינו יכול לראות את התמונה הכוללת, והוא גם רגיש במיוחד, אז. כך התבטאו גם בנט ואחרים.
* האם זה נכון, במקרה הזה?
– לדעתי, לא. יש דברים שאסור לאדם לומר, גם בשעת צער עמוק. האם האשימה במרומז את בנט בבגידה ("הוא מרגיש בוגד"), ואת הממשלה והפיקוד הצבאי– בהפקרת בנה. אלה האשמות חסרות בסיס. המח"ט, למשל, היה קרוב מאוד לבראל בשעת התקרית. אבל יש רבים שזה מחזק את טענותיהם על בגידה והפקרה. הרב שמואל אליהו, רבה של צפת ומראשי רבני הדתיים הלאומיים, פרסם הודעה לציבור, שבה כתב: "צריך לסלק את ארגוני השמאל…שכובלים את הידיים של החיילים…צריך לתלות שלטים בכל גשר,"שחררו את הידיים של החיילים". כשמשה פייגלין, אחד הבכירים בציונות הדתית, נשאל על ידי מראיין מה צריכים החיילים לעשות כאשר מולם מפגינים נשים וילדים, הוא ענה: "לירות… כשצד אחד משתמש באזרחים, התוצאה היא על אחריותו בלבד."
* האם זה נכון?
*דיון.
–זהו שקר גס.
חייבים להיות חוקים מגבילים, גם במלחמה. למשל: לקחת בשבי את מי שנכנע; לתת טיפול רפואי– גם לחיילי האוייב; לשמור על הגבול בין חיילים לאזרחים. אחרת, הצבא מתבהם והופך לכנופיה. בכפר קאסם, ירו חיילים ישראלים על אזרחים ערבים והרגו עשרות מהם. על כך אמר השופט הלוי שעל המקרה הזה מתנוסס דגל שחור: אסור שדברים כאלה יקרו.
צבא עם יד קלה על ההדק יורה גם באזרחים של ארצו. כך קורה בסין (בטיין אן מן), במיאן–מר, באיראן.
להסתה היה פן פוליטי מובהק: המסיתים היו תומכי נתניהו, שהשתמשו במות בראל כדי להשחיר את בנט והממשלה,כדי להחזיר את נתניהו לשלטון. גם כאן נחצה קו אדום. ניצה, האם, הבינה בעצמה שחצתה קו אדום, ומחקה אחרי כמה ימים את הפוסט שכתבה נגד בנט.
* לדמוקרטיה, צריכים להיות קווים אדומים? למשל: מותר להאשים ראש ממשלה בבגידה?
מותר לקלל ראש ממשלה בפומבי?
מותר לפגוע במי שמתנגד לדעתך?
* דיון. בדיון, אפשר לקרוא קטעים מהמכתב של הרב יואל בן נון.
תגובות על מה שקרה
זעקת המשפחה אל מול האין ברירה
בראל הי"ד לא היה הלוחם הראשון שנפל בגלל מחדל. אין בני אדם חפים מטעויות ואין מלחמות בלי מחדלים. הרב יואל בן נון כותב למשפחת שמואלי:
הרב יואל בן נון
כ"ג באלול תשפ"א 10:2531.08.21
הרב יואל בן נוןבראל חדריה שמואלי
הרב ד"ר יואל בן נוןצילום: חזקי ברוך
קשה מאד לדבר אבל גם אי אפשר לשתוק – על מות בנו זעק דוד המלך כמו שזעקה ניצה חדריה אמו של בראל על קבר בנה: "מי יִתֵן מוּתי אני תחתיך אבשלום בני בני" (שמואל-ב י"ט, ב) והאב, יוסי שמואלי, הבטיח להיות חזק ולהמשיך את חייו של בנו היחיד.
שניהם, האם והאב, זועקים ממעמקי הלב השבור נגד המחדל בהצבת החייל מול החרך בלי אישור לירות.
משפחה יקרה, במלחמות ישראל נפלו לוחמים רבים מדי בגלל טעויות והוראות מחדליות – כמי ששירת במילואים בצנחנים במלחמת ששת הימים בירושלים, במלחמת ההתשה בתעלת סואץ, ובמלחמת יום הכיפורים עד לעיר סואץ, חשוב לי לומר לכם ביושר – היו הרבה טעויות ומחדלים, ששילמנו עליהם בדם חברינו – בירושלים של ששת הימים איבדנו מאה לוחמים מחטיבת הצנחנים, כמעט כולם ביום לחימה אחד, וחלק לא קטן מהם בגלל טעויות, שאפשר היה למנוע.
אינני רוצה לפרט בציבור מפני כבוד הנופלים, אבל בראל הי"ד לא היה הלוחם הראשון שנפל בגלל מחדל – מקרבות לטרון במלחמת העצמאות ועד היום אפשר היה לפעול מראש כמו שהחליטו לפעול אחרי המכה.
כל הנופלים במערכות ישראל מצילים בגבורתם ובמותם את עם ישראל ושומרים על מדינת ישראל, שמאפשרת לנו להיות עם חופשי בארצנו.
בראל הי"ד שמר עלינו והציל אותנו בחייו ובנפילתו, במסירותו ובגבורתו.
הארץ,1.9.21
