תקציר:
שיחה על הערצה עיוורת והסכנות שבה.
סיפורה של יהודית, אחת מנשותיו של רצון גואל, והעלאת שאלות על מה שקרה שם.
המטרה:
לברר את ההשלכות של הערצה עיוורת ושליטה של אדם באנשים
הערצה (מתוך הויקיפדיה)
הערצה היא רגש אנושי שבו אדם מגלה הערכה רבה, לרוב לא ביקורתית, כלפי אדם אחר. הערצה קשורה בדרך כלל להתפעלות רבה מהאחר וממעשיו. המעריץ נוטה לייחס לנערץ כמעט אך ורק תכונות חיוביות, ונוטה להתעלם, להדחיק או להכחיש קיום תכונות שליליות בנערץ. פן אופייני אחר של הערצה הוא נטייה לביטול עצמי, ולהעמדת המעריץ מול הנערץ כמי שערכו פחות מזה של הנערץ, או לאמוד את רצונותיו כחשובים פחות מאלו של הנערץ. הערצה מוחקת את אישיותו של האדם.
השיעור:
הערצה עיוורת:
אתה לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותך, לא, מעולם לא נפגשנו, אבל אתה יכול לכנות אותי: 'בכיר המעריצים שלך בארץ ובתפוצות' כמו גם: 'המייסד של מועדון המעריצים הבלתי רשמי הגדול בארץ' שמוקדש, כמובן, לך. אני יודע שאתה לא מאמין לי, שאתה חושב שאני מגזים, אבל לא, ביררתי. עשיתי בדיקה אצל כל המעריצים האחרים שלך, לקחתי מהם את כל האלמנטים של ההערצה אליך, וחיברתי אותם, סינרגיה. אין. אני ה-מעריץ שלך. כל בוקר, כשאני קם, אני מסתכל על הפוסטר הענק שלך שתלוי לי מעל למיטה, יש שם אותך ועוד כמה, אבל הם לא חשובים, אז גזרתי להם את הפנים והדבקתי את הפנים שלך, לכולם, כי כיף לראות שאתה מחייך אלי, כל בוקר מחדש. הסיסמא שלי למחשב היא השם שלך, יש לי סטיקר שמריץ אותך לראשות הממשלה במקום אולמרט ולנשיאות במקום קצב (שהתחלף מאז ועוד לא הספקתי לעדכן). יש לי בבית קלסר שבו יש את כל התמונות שלך שפורסמו באינטרנט, ביחד עם כל הכתבות עליך, גזרתי מכל העיתונים שאני קורא (החל ב'ידיעות' דרך 'מקור לילדים' וכלה ב'בלייזר') את כל התמונות שלך והכתבות עליך, לא משנה באיזה מדור זה מופיע (רכילות, תרבות, פלילים) כל בוקר בתפילת שחרית אני מבקש מאלוקים שישמור עלי, על משפחתי, ועליך, ושיתן לך הרבה הצלחה עושר ואושר ופרנסה ואריכות ימים. לא לכולם, רק לך, אתה יותר חשוב. פעם נתת ראיון בטלוויזיה, הוא מוקלט אצלי, ואני מכיר כל מילה שלך בעל פה, אני אפילו יכול לחקות את תנועות הידיים שאתה עושה. כשאתה מפרסם איזו פירמה כלשהי, אני מיד קונה את מה שהיא מוכרת, וזה בכלל לא משנה אם אתה מפרסם מכונות כביסה, משחת שיניים או מוצרי טבק, במקרה הכי גרוע, אני אתחיל לעשן. לא מזמן שינית את התספורת שלך, הבאתי לספר שלי את התמונה שלך ואמרתי לו "ככה אני רוצה" הוא טוען שהוא לא יכול, כי אני מקריח, אז שילמתי כמה אלפי שקלים בשביל פאה דומה, ששווה כל שקל, לדעתי. כשיהיו לי ילדים, הראשון יקבל את השם שלך, השאר גם, אבל בתוספת מספר (אתה-שתים, אתה-שלוש) וזה בכלל לא משנה אם זה בן או בת, או זה שיש לנו את אותו שם, כן, גם לי קוראים כמוך, איזה צירוף מקרים קוסמי מדהים זה?
אתה בטח חושב שאני מגזים, אבל בינינו, ילדים שאוספים קלפים של שחקני כדורגל, מדורי רכילות שמתעסקים כל יום בחיים הפרטיים של אנשים מוכרים, ותוכניות טלוויזיה שבנויות על זה שמישהו מפורסם יתארח בהם, זאת לא הגזמה? ברור שבמדינה מוכת טרור ואבטלה, שחיתות והפקרות, זה לא צריך להיות נושא מרכזי לדיון, ועדיין, על הזמרת הצעירה, על האוטו החדש, החבר החדש והשמלה החדשה שלה, ידברו הרבה יותר מעל ראש הממשלה בפועל, היא יותר חשובה, או לפחות הרבה יותר מעניינת.
אז אולי לקחתי את זה צעד אחד קדימה, אבל להגזים? ממש לא. זו התרבות.
________________________________________
© כל הזכויות
- מה זאת הערצה?
– נתינת הרבה כבוד והערכה, תוך הפחתה מעצמך.
- את מי מעריצים?
– זמרים; שחקני כדורגל; מנהיגים. אנשים בעלי תכונות מיוחדות.
- יש הבדל בין הערצה להערצה עיוורת?
- נתקלתם בהערצה?
- קריאת הקטע "הערצה עיוורת".
- איך נראה לכם הקטע הזה?
חלוקת פתקים : כל אחד מקבל פתק עם אמירה. האמירות:
- הערצה היא נתינת כבוד לאדם שזה מגיע לו.
- הערצה היא ביטול עצמי
- יש אנשים שהערצה עושה להם טוב.
- המעריץ מעלה תכונה אחת מעל כל היתר.
- אני מעריץ, משמע שאני מזלזל בעצמי
- הערצה מבטלת מחשבה ביקורתית
- כל אחד צריך דמות שיוכל להעריץ
- הערצה היא מסוכנת
- הערצה היא שלילית גם למי שאותו מעריצים
- הערצה היא נתינת כבוד
- הערצה מבטאת תחושת נחיתות
- לכבד ולהעריך – כן; להעריץ- בשום אופן לא!
- אני אישית אינני מסוגל להעריץ
- להעריץ – כן, אך לא לבטל את עצמך
- כל אחד קורא בקול את הפתק שלו, ואומר על כך את דעתו.
- דיון.
תוך כדי הדיון, להעלות שאלות כמו:
- האם יש הבדל בין הערצה לבין כבוד?
- האם הערצה מסוכנת לדמוקרטיה?
- להראות את הסרטון "הערצה עיוורת" (גוגל).
- להראות את הסרטון על ביקור בביתו של גואל רצון. (לכתוב בגוגל "סרטונים על גואל רצון").
- לקרוא קטע או שניים מהסיפור של הגורו סייג' נראדה (אסתי אהרונוביץ', מוסף הארץ, 25.2.11):
"ב- 92', לאחר שנים ארוכות בחו"ל ולאחר שהתגרש, שב אורן בגפו לישראל, למגדל העמק. באתר האינטרנט של המרכז מספרים חסידיו כי "בעת שהותו ביישוב הוענק לו החסד העילאי של להיות סידהא והשגת ההתגשמות העצמית. סידהא הוא מורה רוחני, ומהיותו כזה, היה על סייג' נאראדה לחדול מלעבוד בעולם למחייתו. כסידהא מאסטר, ניתן לו הכוח להעניק למאמיניו את המתנה הנדירה של שאקטיפאט – התעוררות של האנרגיה האלוהית הרוחנית. "
סביב אורן התקבצו כמה עשרות אנשים, החיים על פי אורח חיים קפדני המוכתב על ידו, במטרה לקבל ממנו את התעוררותה של האנרגיה הרוחנית. הם משתחווים לו ומכנים אותו "מאסטר" או "גורו", רואים בו אדם "מואר", אלוהים של ממש. הם מתייעצים עמו על כל היבט בחייהם, ובעיניהם הוא אחראי לכל דבר- ממציאת חניה ועד בחירת בן זוג…את הבוקר הם פותחים במדיטציה ושירת הלל לגורו, ושלוש פעמים בשבוע הם נפגשים במרכז, מאזינים לדרשותיו, מתרגלים מדיטציה, שרים מנטרות, ועושים "עבודות שירות" כמו ניקוי או בישול. עוד מטלה אחת מונחת על כתפיהם- עשירית ממשכורתם הם מפרישים מדי חודש למרכז."
ב. פגישה עם יהודית הרמן – אחת מנשותיו של גואל רצון
יהודית הרמן – אחת מנשותיו של גואל רצון
טל. 054-6262020
מוכנה ברצון לבוא.
התשלום: 800 ₪. מוכנה גם להוריד.
יש גם הצגת יחיד, שנכתבה לפי היומן של יהודית, ובסופה פאנל, עם יהודית. התשלום על זה – 6000 ₪.
הפגישה – שעה וחצי.
ג. שיחת סיכום על המפגש עם יהודית (גואל רצון)
- ממה התרשמתם במיוחד?
- זו הייתה פגישה חשובה בשבילך?
- האם שמעתם קודם על תופעת הכתות?
- האם ציפיתם להופעה כזאת של יהודית?
אני ציפיתי שיהיו יותר צלקות. היא הייתה שם 12 שנה – ולא הייתה היא. האישיות שלה נשאבה ממנה. ובכל זאת, היא צלולה לגמרי, מתארת במדוייק ובגילוי לב גמור את מה שהיה, ולא מפסיקה באמצע, לא בוכה, לא מתנתקת. מרשים!
זה כאילו שעכביש שחור, ענק, התיישב לה על המוח, ושיעבד אותה לגמרי. המפליא הוא שהיא הצליחה להשתחרר מזה.
- באיזה מצב הגיעה יהודית לרצון גואל?
- חסרת ביטחון
- ללא משפחה שאוהבת ומקבלת אותה.
- מחפשת אהבה והקשבה
- מחפשת משמעות לחיים.
יהודית הייתה בבדידות קשה – הרבה זמן. משפחה כמעט לא הייתה לה, והיא מאוד רצתה מישהו שיקשיב לה, ויהיה אמפתי כלפיה.
- ומה נתן לה גואל רצון?
אהבה (לכאורה), וקבלה, והקשבה, ושמירה מפני כל "הרעים"- ההורים, החברה, החברים. וככל שהיא התקרבה אליו, היא הקשיבה לו יותר, וניתקה את הקשרים שהיו לה קודם. היא נעשתה שייכת .
- ועל מה היא ויתרה?
-על החופש שלה; על להיות עצמה.
- האם היא הייתה מודעת למה שקורה לה?
נראה לי שלא. היא הייתה כל כך צמאה לאהבה ולאמפתיה, וכל כך העריצה את גואל, שהיא לא ראתה ולא הבינה מה באמת קורה לה.
- הרצון להעריץ מישהו, לבטל את עצמנו- ישנו גם בנו?
ובכל זאת, היה בתוך זה גם פחד. פחד ממה?
– מגואל: ממה שהוא יכול לעשות לה. למשל: להוציא אותה מהכת, כאשר העולם בשבילה הוא מקום נורא. ופחד מכך שימנע ממנה אהבה.
- האם לדעתכם יש סוג מסויים של אנשים שנמשכים לכתות?
כן: אנשים שעברו טראומה קשה, או אנשים במשבר.
אבל לא רק אלה. יש אנשים נורמטיבים לגמרי, שנשאבו לכתות, והפכו למאמינים.
- כיצד חוסלה הכת?
המשטרה והעובדים הסוציאליים הכינו הכל לאט ובחשאיות. אסור היה שגואל ידע מה הולך לקרות.
ביום הקובע, הם אסרו אותו, וכל נטרלו את המוח המכוון. במקביל, הם בודדו כל אחת מהנשים, כדי שלא ישפיעו אחת על השנייה, והביאו אותן למקלט לנשים, שהוכן מראש. הכל- כדי להמחיש שזה נגמר; שגואל באמת כבר איננו. רק אחרי זה התחילה התקופה של טיפול והחלמה.
- האם יש דרך להיזהר מהסכנה הזאת?
קודם כל – לדעת, להכיר – מה זאת כת, ומה היא יכולה לעשות לך.
שנית, וזה העיקר: להיות עצמך. לא לוותר על העצמיות שלך. לבחון דברים. לשאול שאלות. לא להאמין אמונה עיוורת במשהו או במישהו.
שאיבת האני
- לבקש מתנדב.
המנחה למתנדב:
נסה לתאר את האישיות שלך מצדדים שונים: מה אתה אוהב לעשות? לראות סרטים? לטייל? להיות עם חברים? יש משהו שאתה מאמין בו? יש לך תחביב? (אין צורך להיכנס לדברים אישיים).
עכשיו, תאר לעצמך שהתיידדת עם אדם שאתה מאד מעריך ומחבב. מה שאינך יודע הוא, שלאיש הזה יש מכונה מיוחדת, בלתי נראית, שיכולה לשאוב את האני- את כל מה שאתה. הוא מפעיל אותה עליך בלי שתדע, ובאותו רגע אתה נשאר ללא אני. ואז, הוא ישתול בך את התכנים שהוא רוצה.
כיצד היית מרגיש?
המתנדב: ודאי יאמר: הייתי מרגיש מרוקן. לא יודע מה לעשות. הרגשה רעה.
המנחה: האם יכולה להיות גם הרגשה חיובית?
המתנדב: כן: אני לא צריך לקבל החלטות. אין עלי אחריות. יש מי שיאמר לי מה לעשות.
המנחה: אתם חושבים שבאמת יש אנשים כאלה, שלא רוצים לקבל החלטות? שמחכים שיאמרו להם מה לעשות? גם לכם יש רגעים כאלה?
שמעתם על השחורים בארה"ב, שהובאו מאפריקה וחיו חיי עבדות? כל אחד מהם היה שייך לשבט, עם תרבות ומסורת. אבל זה נלקח מהם. הם שנאו את זה, והתפללו לחופש, אבל לא התמרדו. ובמקרה אחר, בגרמניה, השתלט על הארץ אדם אחד, היטלר, עם תורת גזע מעוותת, והם , שהייתה להם תרבות ויוצרים גדולים, קיבלו את תורתו הנאצית והיו מוכנים להילחם ולמות למענו- כאילו שאישיותם נשאבה מתוכם.
האם אובדן אישיות כזה, והתמסרות לדיקטטור, יכולה לקרות גם כאן, אצלכם?
דיון.
א. צפייה בסרט "הנחשול"
לחפש בגוגל.
הערה: בסרט של גוגל אין תרגום לעברית. כדאי לנסות להשיג קלטת עם תרגום.
ה. דיון
- מה הייתה המטרה המקורית של המורה?
– להמחיש, כיצד השתלט הנאציזם
- מה גרם לו להקצין כל כך?
– ההצלחה, וגם: ההיסחפות אחרי יוזמות של התלמידים
– מה דיבר כל כך אל התלמידים בתהליך שקרה?
– הרעיון; הליכוד של הכיתה; הסמלים; העובדה שהם היו שונים מהשאר, והרגישו מיוחדים; הרגשת הכוח.
- מה קרה למי שהתנגד?
– הנערה נרדפה בחמת זעם.
כל אלה – דברים שקרו באמת בגרמניה, וסללו את הדרך לעליית היטלר.
- האם אפשר להילחם בתופעות כאלה? לעשות משהו שימנע אנשים מלהשתעבד לגורו או לדיקטטור?
כן:
בבית הספר ובמשפחה: על ידי עידוד של מחשבה ורגש עצמאיים, והתייחסות שוויונית ודמוקרטית לאנשים ולדברים שקורים- כאן ובעולם. אילו הייתה התייחסות כזאת לבעיית הכתות, ודיונים על כך, סביר מאוד שיהודית וחברותיה לא היו נסחפות אל הכת.
במדינה: שמירה על האתוס הדמוקרטי ויחס שוויוני לכל אדם, ומאבק מתמיד עם אפלייה וגזענות. זה נוגע לא רק לעמים אחרים, כמו היהודים בגרמניה, אלא גם לאפלייה בתוך החברה, למשל – כלפי נשים. אילו היה מתקיים מאבק רציני בגרמניה נגד היטלר והנאצים, היטלר לא היה עולה לשלטון.
אפשר להוסיף על כך עוד הרבה, וכל מנחה או מחנך מוזמן לתרום את הידע שלו.
האם זה יכול לקרות גם כאן?
כן. מסתבר שזה יכול לקרות בכל מקום. לכן, חשוב מאוד להיות על המשמר, ולא לחשוב שאנו מחוסנים נגד זה.
נספחים
מטרת הנספחים: אם המנחה ירצה להרחיב, הוא יוכל להיעזר בנספחים, ולפתח עוד את הדיון.
א. האיש שהתחזה לגורו
לחץ כאן לקריאת הכתבה
ב. הבדידות של יהודית
בילי : לקרוא, להשמיע את השיר (מילים וביצוע- באינטרנט)
- למה בילי היה כל כך חשוב לילד?
– כי הוא היה חבר.
- מה קרה לו כשבילי הלך לאיבוד?
-היה לו עצוב מאוד, והוא הרגיש בודד.
- הבדידות – קשה?
– כן, כי אין עם מי לדבר, לעשות דברים, להחליף חוויות. אתם יודעים מה העונש הכי קשה שנותנים בבית סוהר? – מעצר מבודד.
- זה מצב שבוודאי כל אחד מרגיש, מתישהו.
- מישהו כאן יכול לספר על מצב בדידות שהיה בו, ואיך יצא ממנו?
אם לא יהיה חניך שמוכן לספר, המנחה והמחנכת יספרו על עצמם.
יהודית הייתה בבדידות קשה – הרבה זמן. משפחה כמעט לא הייתה לה, והיא מאוד רצתה מישהו שיקשיב לה, ויהיה אמפתי כלפיה. גואל רצון היה כמו חבל הצלה בשבילה.