המטרה: לתת אמון בבני אדם
השיעור
רצח ששת החטופים בידי החמאס היה אירוע מחריד. בכל הארץ פרצו הפגנות המוניות באופן ספונטני.
אני (אהוד שמיר) השתתפתי בהפגנה בצומת צמח. רבים מאוד היו שם.
בתיאום עם המשטרה, הוצב על הכביש מחסום, ומאחוריו התאסף טור ארוך של מכוניות. כשחוסמים אותך באמצע הנסיעה, זה מעצבן; אבל הנהגים הבינו, ולא צפרו.
אני הייתי לייד המחסום. לפתע יצאה בחורה מאחת המכוניות, ניגשה אלינו וביקשה: "אני נוסעת לבית חולים עם אחותי, שעומדת ללדת. אני מאוד מבקשת שתתנו לי לעבור."
מייד פרץ ויכוח בין המפגינים. חלק אמרו: : "היא עובדת עלינו. היא רוצה להמשיך בנסיעה, והמציאה סיפור. לא פותחים את המחסום בשבילה."
אחרים אמרו: "בוודאי שנפתח. היא חייבת להגיע לבית חולים כמה שיותר מהר."
ומדיבורים- עברו למעשים. המצדדים בפתיחה החלו לגרור את המחסום הצידה, כדי לפתוח את הכביש.
המתנגדים משכו אותו בחזרה. אבל בסוף, המושכים כדי לפתוח גברו, הכביש נפתח לכמה דקות, והמכונית של היולדת עברה. אז נמשך המחסום חזרה, והתנועה שוב נעצרה.
מה את.ה היית עושה?
• דיון.
• הטוענים נגד המעבר: בהחלט ייתכן שהם צדקו בטיעון שלהם שהבחורה בדתה את הסיפור כדי להמשיך בנסיעה. אבל אולי לא? איננו יודעים. לכן, אני בעד לפתוח לה את הכביש.
אם היא שיקרה, לא הפסדנו הרבה. אבל אם היא אמרה אמת, ואנו מנענו ממנה להגיע לבית החולים בזמן- הפסדנו הרבה מאוד. לכן, טוב עשינו כשפתחנו לה את הכביש.