קטע מהספר של אהוד שמיר: "עניין של ערך"
אחת השאלות העיקריות שהעסיקו אותי כמנחה של שיעורי החינוך לערכים ולהשקפת עולם ("חברה משתנה") הייתה- איך לקשור בין המילה למעשה. בשיעורים, אנו משוחחים הרבה על דברים שקורים סביבנו ולנו, ואני מעודד מאוד את החניכים לנקוט עמדה. לא להישאר בתחום הפסיבי של ידיעה והבנה, אלא לעצב דעה שלך על הדברים. כך, החניך מפנים שאפשר לשנות דברים, ושמי שרוצה לשנות, חייב לעזוב את מעגל הצופים מהצד ולבחור באיזו דרך ילך, ומדוע.
אבל גם כאשר זה קורה, עדיין קיימת בעייה: בית הספר ביסודו הוא מקום סגור ופסיבי. קיימים רק מעט ערוצים פתוחים בינו לבין החברה שמסביב. החניך שומע, לומד, נוקט עמדה- אבל רק בתחומי בית הספר. אין קשר חי בינו לבין מה שקורה בחוץ. מה שחשוב מאוד בעיניי הוא- לצאת החוצה; להיפגש ישירות עם הדברים שקורים, ועם האנשים שגורמים להם לקרות; להרגיש את הדופק של האירועים. כך, הוצאנו מדי פעם קבוצות של חניכים שבחרו בכך, והם קיימו שיח עם האנשים בשטח, וחזרו לכיתותיהם לדווח על מה שראו ושמעו. זו הייתה נקודת מוצא לשיחה שבה השתתפו יתר החניכים.
לדוגמה, אספר כאן על אירוע אחד כזה: פרשת מוחמד מנצור. באתר, תיארתי את הפגישה עם מנצור ואימו. כאן, חשוב לי לספר על הרקע לפגישה: על היוזמה הראשונה, שלא התממשה, אך עוררה מחשבה, ומבלי שצפיתי זאת מראש, נתנה דחיפה לפגישה השנייה. השלב הראשון, של התלבטות ושאלות, היה חשוב לא פחות משלב הביצוע.
הקטעים המובאים כאן לקוחים מספרי "עניין של ערך", המתאר את ההתפתחות והיישום של רעיון החינוך לערכים.
