תקציר:
הקרנת החלק הראשון של הסרט (עד מאסרו של אלכס), ושיחה. האם הסרט משקף גם אותנו? את החברה שלנו?
אין רגשי אשם: אלכס בהשוואה ל"ילד הרע" של לאה גולדברג.
המטרה:
- להבין את הסרט, ודרכו – לראות את החברה שלנו
- לשאול, כיצד אפשר להתמודד עם התופעות השליליות שמתוארות בו.
שיעור ראשון: הצגת שאלה, והקרנת הסרט
- מהי אלימות?
– תוקפנות, שימוש בכוח (מילון אבן שושן)
למשל?
- אונס
- רצח
- שוד
- ונדליזם
יש גם אלימות בדיבור?
– כן. מי שקרא לרבין רוצח והעלה תמונות שלו במדי ס.ס. עשה מעשה אלים, שהוביל לרצח.
- הקרנת הסרט "תפוז מיכני" עד השלב שבו עוצרים את אלכס. לדעתי, אין צורך בהמשך הסרט, למרות העניין שבו.
את הסרט אפשר לקנות או לשכור בחנות "האוזן השלישית", רח' המלך ג'ורג' 48 ,תל אביב. טל. *03-6215223.
- לשיר או להשמיע את השיר "מי האיש החפץ חיים".
- איפה עומד השיר הזה ביחס ל"תפוז המכני"?
- בניגוד מוחלט. כל מילה בשיר היא היפוך של מה שקורה בסרט.
- מה השפיע עליכם בסרט? כל תלמיד יאמר דבר אחד.
בזמנו, לפני כ- 20 שנה, יום אחרי שהקרנתי את חלקו הראשון של הסרט בכיתה, ניגשה אלי תלמידה ואמרה: "לא יכולתי להירדם בלילה בגלל הסרט. אני מבקשת שתשחרר אותי מההמשך." כל כך קשה הייתה השפעת הסרט עליה.
האם גם אתם מרגישים כך?
- קריאת השיר "הילד הרע" של לאה גולדברג. (מצורף בסוף).
- איך זה עומד ביחס לאלכס? יש דמיון?
הילד, גד, עושה דברים רעים; אבל הוא לא מתכוון, ומצטער על כך. אצל אלכס, הרוע מתוכנן, ואין לו כלל חרטה. אחרי ליל האימים שהוא גרם לו, הוא קם בבוקר שלוו ורגוע, ומה שעשה כלל לא מטריד אותו.
- ואיך זה אצלכם? האם יש משהו שעשיתם והתחרטתם עליו? או- יש משהו שלא עשיתם, כי חשבתם שלא נכון לעשות אותו? שהוא יכול לפגוע? גם המחנכים ישתתפו ויספרו.
- האם יש דברים שאלכס אוהב?
– את התשיעית של בטהובן; את "שיר אשיר בגשם"; את בזיל, הנחש שלו.
- אבל מה הוא עושה עם השיר הזה?
– הוא הופך אותו לחלק מהעינוי של הסופר ואשתו.
- האם אנו, היום, דומים יותר לשיר "מי האיש", או ל"תפוז המיכני"?
- להקריא את הקטע על פירוק הספסל. האם זה מזכיר את "התפוז המיכני"? (מצורף בסוף).
- האלימות בסרט: איך היא משפיעה על אחרים?
-חלק נעשים מפוחדים: גם חברי הכנופיה פוחדים מאלכס. וחלק נעשים יותר אלימים בעצמם, ושואפים לנקום. כך הסופר שאיבד את אשתו.
- מה היחסים בינו ובין הוריו?
– טכניים לגמרי. הם אינם יודעים עליו כלום, ולמעשה- לא מעניינים אותו,
חוץ מסיפוק הצרכים שלו. מבחינת ההורים הוא ילד טוב, שעושה מה שהם מבקשים, ולא רב ולא צועק.
- האם חוסר קשר כזה קורה במשפחות שאתם מכירים?
-כן: הורים רבים לא יודעים מה עושים ילדיהם, ועם מי הם נפגשים, ברחוב ובמחשב.
- הוא יודע מה זה מצפון? יש לו רגשות אשמה?
-לא. אחרי לילה של אכזריות ורצח, הוא רגוע לגמרי. הוא יודע מה זה רגש אשמה, אבל לא מרגיש אותו. כאשר הוא מבקש להיכנס לביתה של אשת החתולים, הוא מתאר את מצבו הקשה, ומנגן על רגש האשמה – שלה.
- איך הוא משפיע על אנשים אחרים?
– הם נדבקים ברוע שלו, ומחזירים לו יחס קשה: קצין המבחן; חברי הכנופיה; הסופר.
- איך היחסים שלו עם בנות?
– טכניים לגמרי. הוא מקיים יחסי מין בלי להתייחס כלל לאישיות של הבת.
- כל מה שקורה בסרט הוא רע. בשביל מה לעשות סרט כזה?
– הסרט משקף לנו את החברה שבה אנו חיים. זוהי חברה ששטופה באלימות; וזו סכנה לכולנו. האלימות היא כמו מחלה מדבקת, העוברת מאחד לשני. הסרט מציג סימן שאלה: האם זה ניתן לשינוי?
- זה דבר שיכול לקרות באמת? גם בחברה שלנו?
…………………………………………………………………………………………………..
31.3.13 ,הארץ
יניב קובוביץ: קשיש העיר לנערים – והותקף
פייבל גרטמן, ניצול שואה בן 79 מחולון, הוכה קשה אתמול על ידי תושב העיר, לאחר שהעיר לילדי התוקף על כך שפירקו ספסלים בגינה הציבורית לצורך שריפתם בגינת העיר.
התקיפה אירעה בשעות הצהריים, כאשר גרטמן עשה את דרכו חזרה לביתו בשכונת תל גיבורים בעיר. כשנכנס לגינה הציבורית הסמוכה לביתו, הבחין בכמה ילדים שפירקו את ספסלי הגינה, וקרא להם להימנע מכך. "אלה ספסלים שקשישים יושבים עליהם מדי יום.
ביקשתי מהם שיפסיקו ובתגובה הם זרקו עליי חפצים שהיו ברשותם. אחרי שצעקתי עליהם, הם ברחו מהגינה. סידרתי את קורות העץ סמוך לספסלים, כדי שיהיה אפשר להרכיב אותם בחזרה."
ואולם זמן קצר לאחר מכן חזר לגינה אביו של אחד הילדים, והחל לתקוף את גרטמן. " בא בחור בריון בלי חולצה, שישר התחיל לתקוף עם הידיים," הוא סיפר. הוא נתן לי מכות ואגרופים, ואז השכיב אותי על ספסל, חנק אותי מאחור ולא יכולתי לעשות כלום."
אחת הדיירות בבניין סמוך לגינה הבחינה בנעשה, וצעקותיה הבריחו את התוקף. שכנים נוספים שבאו למקום בעקבות המהומה, הזעיקו כוחות משטרה ומגן דוד אדום. לאחר טיפול רפואי בשטח פונה גרטמן לבית החולים וולפסון כשהוא סובל מחבלות קשות בפניו.
"השכנה ניקתה לי את הדם מהפנים והרגיעה אותי", סיפר גרטמן. "בבית החולים עברתי בדיקות וצילומי רנטגן. למזלי, פרט לחבלות יבשות אין לי שברים, אבל אני מרגיש כאבים חזקים במקומות שבהם ספגתי מכות. זו הרגשה לא טובה, זה מחזיר אותי עשרות שנים אחורה, לתקופת השואה. פשוט מפחיד מה שקורה בגינות הציבוריות. אני לא בטוח שאעבור פעם נוספת דרך הגינה הזאת," הוסיף.
