מערכי שיעור חינוך

יום שבת 9/2/2013 כ"ט בשבט התשע"ג

"האמת היא ארץ שאין אליה שבילים "

ג'ידו קרישנמורטי

לאהוד שמיר ליום הולדת 75 ,

אני זוכר את השיעור הראשון שלך אצלנו , זה היה שיעור היסטוריה , אתה נכנסת לכיתה וכתבת על הלוח את המילה –

למה ?

אנחנו (כיתת "שחף") ישבנו בכיתה ולא ידענו מה לעשות , ידענו כבר שאתה מורה "אחר" , מורה "מוזר" ,הדברים הגיעו מקבוצת "חורש" ( אותם חינכת 3 שנים), אבל לשאלה שנכתבה על הלוח לא היה כיוון ברור ואנחנו נותרנו נבוכים .

מהנגיעה הזו במבוכה , באי-הידיעה , באי-הבהירות, החלה התנועה שלנו יחד איתך, לדיבור שהיה בו משום ההיסוס וההשתהות , לא תנועה בנתיב ברור וחרוש .דיבור שראשיתו בשאלה רחבה, שאלה גדולה, שאלה שממוססת את הוודאות, שאלה ש"פוגשת" את האינרציה ואת המובן מאליו וממנה יכול לצוץ ולעלות משהו חדש . זה היה משהו מאד מרענן ומטלטל וכשאני נזכר בכך היום כ – 40 שנים לאחר אותו מפגש ראשון ומבעד ל"שדה" הכל כך משמים של החינוך היום, זה נראה כל כך נכון, כל כך ראוי,כל כך אותנטי וגם כל כך נועז .

היית מצד אחד תוצר של החינוך-הקיבוצי (המעט) הנוקשה והאידיאולוגי ומצד שני היה בגישה שלך משהו שונה לגמרי ממה שהכרנו וחווינו והטעם הזה שלך אהוד השואל שאלות נוקבות ומטלטלות ויוצא מהן לשיח מתחדש , ספקני, מלווה אותי ב"שדה" גם היום בגילי הלא צעיר .

ברמה האישית הייתה בך מצד אחד תערובת מיוחדת של ביישנות ומופנמות (לא היית מביט בעיניים של מי שדיברת איתו) ומצד שני עקשנות,נחישות והתעקשות על מפגש בין-אישי וכיתתי אינטימי וכנה .

אני זוכר את עבודת-הגמר של דינה (בשן) על התהליכים החינוכיים שעברנו איתך ושוב-פעם כשאני מתבונן על התכנים החלולים והריקניים שממלאים היום את ה"מרחב" החינוכי יש בי געגוע אמיתי לטעם האמיתי והרציני שליווה את המפגש שלי/שלנו איתך .

הרבה מאד "מים זרמו" מאז תחילת שנות השבעים בהוויה הקיבוצית ובהוויה הישראלית , הימים ההם נראים לי כאילו התרחשו לפני עידן ועידנים, המוסד-החינוכי שהיה פואמה פדגוגית מלאה ומשמעותית "התפוגג" בתהליכים שעברו על החברה-הישראלית ועל התנועה-הקיבוצית ועם זאת משהו ב"קול" שלך אז נראה לי נכון,ובעל משמעות וטעם גם היום וניצוץ ממנו מלווה אותי היום בדרכי החינוכית .

שנים לא מעטות אחרי שסיימתי את המוסד-החינוכי שמעתי על "תפנית" נוספת שעשית שמאד אהבתי וניסיתי לאמץ כמנהל בית-ספר (בהצלחה לא גדולה יש לומר) – שרת עם תלמידים בכיתה שירים ישראליים במשך שעתיים בשבוע ובנית סביב זה תוכנית-לימודים שלמה. כמה יפה , כמה נכון , כמה ראוי .

אני לא בקשר עמך כבר הרבה שנים אבל אני סמוך ובטוח שאתה בדרכך היצירתית ,העקשנית והביישנית ממשיך ל"פלס" מערה בתוך "היער האפל" שאופף אותנו מסביב, מערה שבו אפשר לקחת "נשימה עמוקה" ולהתחבר מחדש לכוחות של חיים ויצירה.

מאחל לך עוד שנים הרבה של יצירה וכמובן בריאות

מזל-טוב מכל הלב ,

זהר מליניאק

הנדון: המלצה על האתר "האתגר: חינוך לערכים"

אהוד שמיר הוא המורה לאזרחות הנועז ביותר שהכרתי. הוא חריג אך אינו צריך להיות כזה. בשיעורי האזרחות שלו

הוא הציב פרדיגמה נכונה, מתבקשת, להוראת אזרחות. כך צריך ללמד אזרחות: להכניס את נושאי האזרחות לכיתה או

לקחת את הכיתה אליהם. במילים אחרות, לערב את התלמידים בנושאי האזרחות; לעמת אותם אתם; להזמין אותם לוויכוח,

לעיצוב עמדה, ללקיחת אחריות, לנקיטת פעולה.

שמיר הציב פרדיגמה לא רק ללימודי אזרחות אלא לחינוך בכלל – חינוך כפעילות מעצבת דעות, עמדות וערכים. החינוך במובן

המהותי הזה כמעט שאינו מתקיים בבתי הספר. שמיר מבקש להחזיר אותו אליהם ולשקם אותו. עשייתו וספריו של שמיר

הם עתירי השראה ויכולים להשפיע על מחנכים צעירים ולסמן להם דרך.

שמחתי לשמוע שמשהו מכל זה יעלה באתר "האתגר: חינוך לערכים". זהו אכן האתגר והאתר מזכיר לנו אותו ומשיב אותנו

לנתיב החינוך.

בברכה, פרופ' יורם הרפז

אהוד היקר,

עם סיום שנת הלימודים ברצוני להודות לך בשמי, בשם צוות בית הספר ובשם התלמידים על המתנה הענקית שאתה מעניק לנו במסגרת תוכניתך "חברה משתנה".

התוכנית הייחודית, העשירה בתוכן ובצורך לחשוב- מעוררת התפעלות ורצון ללמוד ולדעת עוד ועוד בקרב התלמידים.

דרכך הנעימה והרצינית, החושבת והמסתכלת לטווח ארוך סוחפת אחריה את התלמידים באופן מוחלט, והדבר ראוי למלוא ההערכה!

בי"הס ותלמידיו זכו באדם גדול בעל שיעור קומה, איש חינוך אמיתי, והכל הכל בהתנדבות!

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…" כנראה מכוון גם אליך.

בהערכה רבה,

עדה אוברהן שמש,

מנהלת בית הספר